התקשרו להורים ברשת Logo

מומחים מובילים - הדרכת הורים

אורית בן חמו
M.A בלימודי משפחה,מנחת משפחה מכון אדלר

מומחים מובילים - טיפול זוגי

מה כדאי לקנות?

  • בובה סנסורית לתינוקות ופעוטות - דבי הדבורה

    3

  • בובה סנסורית לתינוקות ופעוטות - טובי הכבשה

    girlsheep

מאמרים שיכולים לעניין אותך



מדוע הורים מתייגים ילדים ומהי השפעת התיוג על הילד?

באופן טבעי אנחנו, כהורים מתייגים את ילדנו, בהתאם לתכונותיהם או פשוט בהקשר למיקומם במשפחה. יש לכך מחיר ולא תמיד אנחנו מודעים אליו. בכתבה זו, אורית בן חמו, מדריכת הורים ובוגרת מכון אדלר, מתייחסת לתופעה ולהשלכותיה.
אורית בן חמו, יועצת מומחית למשפחה
דרגו מאמר זה
(2 דירוגים)
תיוג חברתי, או בשמו המקצועי, קטגוריזציה חברתית, היא תופעה נורמטיבית בחברה האנושית, שמקורה בצורך של בני האדם, להתמודד בצורה יעילה עם הכמות האדירה של המידע, שקולט המוח האנושי. גם במשפחה, כמו בכל קבוצה חברתית אחרת, לעיתים קרובות אנו מסווגים זה את זה בהתאם לתכונות או התנהגויות, שתופשות את תשומת ליבנו, מעין רושם ראשוני המשמש ומשפיע על התייחסותנו כלפי ילדינו או אחינו ויש לכך מחיר.

לפני  זמן מה פגשתי חברה באקראי. עבר דיי הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שניפגשנו. "נו... תראי תמונות של הילדים", היא אומרת. ואני, מוצאת את עצמי מדפדפת בגלריית התמונות, בחיפוש אחר אלו המוצלחות יותר, עם החיוכים המושלמים והעיניים הקורנות שצועקות: "אני מאושרת, יש לי משפחה נפלאה והורים נהדרים" בכל זאת, אני רוצה לעשות רושם! "זו הגדולה, זו האמצעית וזו הקטנה, התינוקת שלנו". אבל בעצם, מדוע אני קוראת לה תינוקת?! הילדה כמעט בת 9! עד מתי אקרא לה כך? היא הרי כל כך התבגרה, הרבה יותר מכפי שאנו בבית תופסים אותה. כשאנחנו, ההורים, מגדירים אותה כתינוקת של כולם, כיצד זה משפיע עליה? כיצד זה משפיע עלינו?

תפקידים ותיוג בתוך המשפחה

משפחות רבות נוהגות לתייג את ילדיהם עפ"י סדר הלידה ועפ"י תפקידים יחודיים להם בתוך המשפחה. במקרים רבים הילד הראשון הוא הבוגר, הרציני, שעליו ניתן לסמוך, הילד השני לרוב שונה מאד מהראשון – שובב חסר מעצורים והצעיר, לעיתים קרובות הוא הקטן, הצ'רמר שמקסים את כולם, גם את אחיו הגדולים.

כל ילד מחפש את המקום הייחודי שלו בתוך התא המשפחתי, המקום שבזכותו הוא מרגיש שייך ובעל ערך, מה שעושה אותו ליחיד ומיוחד, שנותן לו תחושה שעייני כולם נישאות אליו כשהוא עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. למעשה, הילד מביט סביבו ובוחן מי הוא, מהן היכולות שלו, במה הוא טוב, במה הוא חלש, איך הוא ביחס לאחיו ואחיותיו ועל סמך הבנתו, הוא מסיק מסקנות ובוחר היכן להטביע את חותמו.

בפני הילד הצעיר במשפחה, פתוחות אפשרויות בחירה רבות ומגוונות הרבה יותר מאלו של אחיו הבוגרים. הוא יכול לבחור להידמות לבכור או לאמצעי או קצת מכל אחד מהם ואף, להתעלם מאחיו ולבחור בדמות שונה וחדשה בנוף המשפחתי. מעצם היותו הצעיר שבחבורה, בעיקר כאשר בינו לבין אחיו קיים הפרש גילאים משמעותי (5 שנים ויותר),  הוא הופך לעיתים קרובות, "לצעצוע" המשפחתי, לתינוק שאי אפשר לעמוד בקסמיו, שכל יום מתגלה בהברקה חדשה וכולם עומדים מהצד ומוחאים לו כפיים, מתמוגגים למוצא פיו. זהו הקטנצ'יק שכיף לשחק איתו, להשוויץ בו, לפנק אותו, לוותר לו, הילד שפשוט אי אפשר לסרב לו כי הוא כל כך מתוק.
והקטנצ'יק הזה מאד חכם, הוא מבין שזה מה שעושה אותו למיוחד ומחליט להכתיר את עצמו, לרוב בעזרתם ותמיכתם של בני המשפחה, כצעיר לנצח. כך, בדומה לתינוקות "אמיתיים", כאשר הוא בוכה וצורח - הוא נענה, כשהוא חמוד ומצחיק הוא כובש ומי בכלל מצפה מימנו, לקחת חלק במטלות הבית? הוא הרי עדיין צעיר ולא מסוגל.

פינוק וחסות יתר

כאשר תנאים אלו מתקיימים, זה סימן שהילד הצעיר צועד בדרך המלך לפינוק, שבה הורים עושים למען ילדם את מה שהוא מסוגל לעשות בעצמו. לעיתים קרובות הדבר משולב בחסות יתר, כאשר ההורים מבקשים להגן על ילדם מפני כל קושי. בדרך זו הילד למד שיש בידיו את הכלים, לגרום לכל בני המשפחה לכרכר סביבו ולהימנע ממצבים שאינם נוחים לו. כך הילד הצעיר מתקבע על משבצת "התינוק של המשפחה" ועלול להחזיק במשבצת זו, גם כאשר הוא גדל ומתבגר. בטווח הקצר, הוא אמנם משיג לעצמו רווח מפוקפק, אך בטווח הארוך הוא עלול להפוך לאדם תלותי, בעל קושי להתמודד עם העולם האמיתי, שבו הוא אינו מרכז העיניינים. הוא מפסיד את תחושת הערך שבעשייה אישית ומשותפת, הוא לומד כי יכולותיו וכישוריו מוגבלים ולא לומד לקחת אחריות על מעשיו ומתנהל בחייו מתוך תפיסה מוטעית, שאחרים נועדו לשרת אותו ואף כועס על העולם, כשאינו נענה לדרישותיו. וההורים, שבתחילת הדרך נהנו כל כך להרעיף עליו אהבה ופינוק, מוצאים עצמם מתפלאים: מדוע הוא מרגיש עצמו כל כך חסר אונים? איך זה שהוא לא מסוגל/מעוניין לעשות כלום?  "כל כך הרבה הענקנו לו והוא כזה כפוי טובה"!
למעשה, ילדים כובשים לעצמם טריטוריה מסויימת במשפחה, מתוך תפיסה ששם הם במייטבם, שם הם מוערכים וראויים לאהבת הוריהם, שם הם מרגישים שייכים. חשוב להבין כי בחירת טריטוריה היא צורך טבעי של הילד, היא מעניקה לו תחושת ערך. יחד עם זאת, יש להיזהר מקיבעון וסגירת הטריטוריה. חשוב לאפשר לילד להתנסות בתפקידים נוספים, וכך ללמוד על עצמו, כי הוא מסוגל להצטיין גם בתחומים אחרים.

האמינו בילד שלכם

זיכרו שאף פעם לא מאוחר לעשות שינוי. גם אם  כבר גיבשתם עמדה כלשהי לגבי אישיות הילד והוא ממלא את התפקיד שלו במשפחה באופן עיקבי, הרחבת זוית הראיה שלכם תאפשר לכם להבחין בתכונות נוספות ושונות, שקיימות בילד. ואז, כל שנותר לכם לעשות הוא להפנות את הזרקור ולהאיר את אותן תכונות, שנסתרו מעינכם, לתת להם מקום בהוויה המשפחתית, לעודד ולחזק את הילד, כאשר הוא לאט לאט מוציא אותן לאור ומגלה אותן לראשונה, גם הוא בעצמו. יש סיכוי גבוה שהילד יגלה התנגדות ולא ישתף פעולה, יחזיק בכל הכוח ב"מוכר והטוב". על כן עליכם להיות עקביים ולהאמין ביכולתו של ילדיכם הצעיר להתמודד עם בעיות.  הימנעו משירותים מיותרים, היו ערים לכל הזדמנות ואז, זוזו הצידה ותנו לו לנסות את כוחו. דרייקורס, ממייסדי התיאוריה האדלריאנית, מסביר כי על ההורים לשמש כמסננת, המעבירה אל הילד את התנסויות החיים בכמויות מדודות שבהן יוכל לעמוד, בעוד הם עומדים מן הצד ומושיטים יד רק במידת הצורך.
"התינוקת שלנו" בת התשע בוודאי יכולה ומסוגלת ואף הוכיחה זאת לא פעם, לנגב כשנשפך מיץ על הרצפה, לפנות את הכלים מהשולחן ואפילו לפנות מדיח. היא מסוגלת לארגן את הילקוט, לשבת ולהכין שיעורי בית בעצמה ואפילו להכין עבודות במחשב. ולאורך השנים, אף קרו כמה וכמה מקרים, שבהם הופתענו מיכולת ההתמודדות שלה מול אתגרים, שלא האמנו שהיא תוכל לעבור בכוחות עצמה, ואפילו בהצלחה יתרה.

לסיכום, הילדים הצעירים שלנו יכולים עדיין להצחיק ולהקסים אותנו, להתכרבל ולהשטתות איתנו ויחד עם זאת, לנהוג בבגרות ובאחריות כלפי עצמם וכלפי אחרים, לעמוד מול הקושי, לבצע משימות ואפילו להנות מזה.  
-----
הכותבת היא אורית בן חמו, יועצת מומחית למשפחה, MA בלימודי משפחה ובוגרת מכון אדלר. 
דרגו מאמר זה
(2 דירוגים)

מידע נוסף

  • authorId: 1021

קראו עוד בנושא...

  • איך טקסים משפחתיים תורמים לקשרים משפחתיים?
    פסח הוא חג המלווה בהרבה מאוד טקסים. לכל משפחה טקסים ומנהגים משלה, אורית ויג, מדריכת הורים ועובדת סוציאלית (MSW) מסבירה כיצד טקסים נוצרים במשפחה ומדוע הם חשובים. 
    עוד
  • מה הקשר בין הפרעת קשב וריכוז והפרעות שינה אצל ילדים
    לשינה וערנות יש השפעה והשלכות על חיי היום יום בהיבטים שונים, ובעיקר התנהגותיים, ומהווה מווסת מכריע בהתפתחותה  של התאמה חברתית, אקדמית ושל יציבות נפשית. במאמר זה אורן זך, מדריכת הורים ומומחית בתחום אתגרי קשב וריכוז, בוחנת את הקשר בין הפרעת קשב וריכוז והפרעת שינה.
    עוד
  • אבא, אמא תקשיבו לי בבקשה!
    הורים לילדים צעירים מתלוננים על כך שילדיהם לא מקשיבים להם. הורים למתבגרים צעירים ובני נוער מוטרדים שכמעט ואינם יודעים מה עובר על ילדיהם בחיי היום יום. הקשבה הינו כלי התקשורת החשוב מכולם המבטיח שמירה על יחסים טובים, אז מדוע הפסקנו להקשיב ואיך נגרום לילדים להמשיך לדבר.
    עוד
  • תקשורת? זה מדבק
    על פי אדלר, יש לתקשורת השפעה רבה על עיצוב תפיסת עולמם של הילדים. אם כך, כיצד נתקשר באופן יעיל עם ילדנו כך שהמטרות שלנו יבואו לידי ביטוי באופן מיטבי. מאמרה של ענבל עובדיה, מדריכת הורים בשיטת אדלר. 
    עוד
  • איך ילדים לומדים? גם בחופש הגדול
    לעיתים נראה כי ילדנו מעבירים את החופש הגודל בחוסר מעש ובבטלה, אך למעשה הם לומדים בכל רגע נתון. בכתבה הבא, אורית וייג, עובדת סוציאלית, מדריכת הורים ובעלת הורות בנחת מסבירה כיצד למידה זו מתרחשת.
    עוד