התקשרו להורים ברשת Logo

מומחים מובילים - הריון ולידה

שירלי נימברגר
יועצת שינה ומנחת הורים

מומחים מובילים - טיפול זוגי

ויוי שמואלי
מדריכה ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מטפלת מוסמכת לפי גישת האימאגו

מאמרים שיכולים לעניין אותך



הגיע לגיל שנתיים ולא רוצה לישון בלילה?

הורים רבים מגיעים לייעוץ שינה כשהתינוק מגיע לגיל שנתיים, כשהם מרגישים שהוא הפך לטניאג'ייר מרדן. אך למעשה, זה מתחיל הרבה קודם לכן, בגיל שנה וארבעה וחודשים. בתקופה זו הוא בעצם מחפש את המקום שלו במשפחה, ושנתו מושפעת מכך ושעת ההשכבה הופכת להיות סיפור לילה שלא נגמר. שירלי נימברגר, יועצת שינה שופכת אור חדש על הנושא ודרכי התמודדות שיתרמו לתקשורת שלנו עם ילדנו ולבטחונו העצמי שלו. 
שירלי נימברגר, יועצת שינה ומנחת הורים
דרגו מאמר זה
(9 דירוגים)
גיל שנתיים, רבות נאמר עליו. זהו הגיל שבו מתחילים התקפי זעם, בדיקת גבולות, התנגדויות, וחוסר שיתוף פעולה. יש הרבה
עניין סביב נושא השינה ולעיתים עוברת אצלנו מחשבה על כך שהתינוק המתוק והקטן שלנו הפך ל"טינאייג'ר" מרדן. אז יש לי חדשות, זה קורה עוד הרבה קודם, איפשהו באזור גיל שנה וארבעה חודשים ולפעמים אפילו קודם. אבל אני פה כדי לתת לכם זוית הסתכלות שונה על המצב. אני לא רוצה לדבר על כמה הגיל הזה קשה (כי את זה כולנו יודעים), אלא על מנת להראות לכם שהתינוק המתוק שלכם עדיין מתוק, נפלא ומקסים, אבל עובר שינוי מאד חשוב ומשמעותי בחייו. שינוי שבמהלכו הוא יחפש אחר המקום שלו במשפחה. במאמר זה אחבר את השינוי שהתינוק עובר לענין השינה.

התינוק מנסה להבין את העולם המבלבל

נסו להתחבר לפעוט שלכם, שמתחיל להבין שלמעשים שלו יש השלכות, שהוא לא "חייב" לעשות 'כל מיני דברים'. שיש לו את האפשרות לומר לא. התחברו אל המקום שבו התינוק מנסה להבין את העולם על ידי מעשים ותגובות ושההתנסויות שלו מושפעות מהמון גורמים סביבו. דמיינו שהתינוק יוצא למסע מאתגר ומרתק, שבו הוא מגלה את מקומו במשפחה. התינוק מגלה מה ההגדרה שלו, איפה הוא ביחס לאחרים, מה הוא יכול להשיג ואיך הוא יכול להשיג זאת בדרך הכי קלה. לכך מתווסף גילוי של היכן עובר הגבול, מה מותר, מה אסור ולמה. כמו כן, איך התינוק יכול למקד את כל תשומת הלב שלכם ההורים בו. במקביל, התינוק מגלה שהוא יכול להיות עצמאי יותר, שהוא לא זקוק לכם בכל פעולה. לעתים, ההבנה הזו קצת מפחידה עבורו והיא גורמת לו למתוח עוד קצת את החבל ולראות מה קורה.
אצל חלק מהפעוטות, המסע הזה עובר גם במסגרות שונות כמו בגן או בפעטון. במסגרות אלו, התינוק מנסה לבלוט, להראות את עצמו ולהתמודד. לעתים שומעים את התינוק אבל לא באמת מקשיבים לו. בצד החוויות הנעימות שהתינוק צובר, הוא גם מתמודד עם אתגרים שונים ואז הוא מגיע הביתה, למקום החם והבטוח. לעתים, בבית קצת פחות סבלנים וקשובים אליו ולעתים עוטפים אותו באהבה. הכל כל כך מבלבל עבורו. עכשיו דמיינו שהמסע היומיומי הזה מגיע לקיצו בכל יום מחדש בשעת ההשכבה, השעה שבה נפרדים מכל מה שקרה במהלך היום ובמיוחד מכם ההורים. שעה שבה צריך לאפשר לגוף להרפות, לעצום עיניים ולצבור כוחות לקראת תחילת המסע מחדש עם עלות השחר.
האם עכשיו אתם מבינים למה כל השכבה היא סיפור שאינו נגמר?

תפקידנו לעזור לתינוק להיכנס לשינה בצורה שלווה

לפני כמה לילות, הבן האמצעי שלי קרא לי בבכי, ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם הוא צריך משהו והוא המשיך לבכות תוך כדי שהוא מסביר לי שהעיניים שלו נעצמות. הוא אמר שהוא לא רוצה שהעיניים יעצמו אבל הוא לא מצליח למנוע מהן להיעצם. הרבה פעמים קשה לילדים לשחרר את המקום הזה, את הניסיון לשלוט במה שקורה ופשוט לעצום את העיניים. בואו נודה שגם לנו זה קורה מידיי פעם. תפקידנו לעזור לתינוק להיכנס לשינה בצורה שלווה ונעימה ולטעת בו את הביטחון שהחדר והמיטה הם מקומות בטוחים ונעימים עבורו, שהוא, הקטנטן שלנו, מסוגל להכל, שאנחנו סומכים ומאמינים ביכולות שלו.

כיצד להפוך את שעת ההשכבה לזמן איכות נעים?

מטרת ההקדמה הזו היא לתת לכם נקודת הסתכלות מעט שונה, זווית ראיה קצת אחרת על המתרחש. זאת, מאחר ולרוב כשאנחנו ניגשים להשכבת הערב, מתחיל שלב משיכת הזמן על ידי בקשות שונות כמו יציאה מהחדר, בכי ועוד. ברגעים אלו, מתחילים להתגנב אלינו תחושות של כעס, חוסר סבלנות, הרגשה שהילד שלנו מנסה לעצבן אותנו ו"לעשות דווקא". מפה אנחנו מתחילים במסע משלנו לעבר מדרון שבסופו הילד נרדם ואנחנו מותשים, עצבניים ולפעמים כועסים על עצמנו ששוב איבדנו סבלנות וזמן יקר.
כדי להפוך את השכבות הערב לזמן איכות נעים ומרגיע עבורנו ועבור הילדים שלנו, עלינו לשנות את אופן החשיבה שלנו ולהיות מודעים יותר למה שהילדים עוברים. ברגע שנגיע ממקום של הבנה וחמלה, יהיה לנו קל יותר לשלוט בתגובות שלנו, נהיה רגועים יותר ובטוחים יותר. זה יעבור לילדים שלנו ויעזור להם להיות שלווים יותר. זה לא אומר שהם לא ינסו לעשות את מה שהם עושים תמיד, אבל זה יעזור לנו להגיב אחרת וברגע שנביא את עצמנו למקום השליו והשלם, יהיה לכולנו קל יותר.

לקיים שיחת הכנה לא כשהילד עייף

לפני ההשכבה, חשוב לקיים שיחת הכנה, לא בשעות הערב כשהילד עייף, אלא בשעות אחר הצהריים. כדאי לשבת ולשוחח עם הילד על מה שקורה בהשכבות. לתאר לו את מהלך העניינים ולשתף בתחושות שלכם באותו רגע. חשוב להסביר למה ההתנהגות שלו לא נעימה לכם ואיך זה גורם לכם להרגיש. אפשר לשאול את הילד איך הוא מרגיש ולנסות להבין מה מניע אותו. לשאול למה לדעתו זה קורה ומה הוא חושב שיכול לעזור לו. לא בטוח שנקבל תשובה, אבל כדאי לנסות. לאחר מכן, הסבירו לילד מה הולך להיות מעתה ואילך. תארו לו את סדר העניינים החדש והסבירו לו למה השינוי הזה מתרחש. שאלו אותו מה יכול לעזור לו להשאר במיטה, להירדם בצורה נעימה יותר ולבסוף אמרו לו כמה אתם סומכים עליו ומאמינים ביכולות שלו. כאשר ילד מקבל מהוריו את ההרגשה שהוא מסוגל, בטחונו העצמי מרקיע שחקים. כאשר מגיע הערב, התחילו בהתארגנות לשינה. חשוב לשים לב לא להגיע לזמן ההשכבה עייפים מדי, כי אז הכול הופך להיות קשה יותר. בחרו טקס שינה נעים כמו הקראת סיפורים, שיחה נעימה שמסכמת את היום, שירים, (מה שאהוב על ילדיכם) ולבסוף, שאלו את הילד אם יש משהו שהוא צריך לפני שאתם יוצאים. הזכירו לו בקצרה את השיחה שלכם.

אין מקום לבקשות ודיבורים - אבל לא מתעלמים מהילד 

מרגע שיצאתם מהחדר, אין יותר מקום לבקשות, לשאלות ולדיבורים. כל תשובה שאתם עונים, כל בקשה שאתם ממלאים, מאריכה את זמן ההרדמות ונותנת פתח לעוד ועוד בקשות. אבל, אין זה אומר שנתעלם מהילד. כשהילד הקטן שלנו מדבר אלינו, אנחנו נענה לו, אבל לא נתחיל בשיחות והסברים אלא נעזר במנטרות שונות. כך, הילד לא יחווה התעלמות. מניסיוני, ברגע שעונים משפטים קבועים ועניינים לכל בקשה, אין יותר עניין, הפעוט מבין שלא יהיה משהו מעניין הערב ולכן אפשר להפסיק להתנגד, להתחיל להרפות ולנסות להירדם. תזכרו, ילדים ממשיכים בהתנהגות מסוימת כשיש להם רווח מזה. כשהרווח נעלם, ההתנהגות פוסקת. אבל זה תהליך. זה לא קורה בן לילה, לכן היו סבלניים.

לעתים, יחד עם הבקשות יש גם יציאות מהחדר ונוצר משחק שבו הילד שלנו יוצא, אנחנו מחזירים והוא שוב יוצא וכך זה נמשך זמן רב. שימו לב לא להגיב בכעס, לא לצחוק, לא לדבר ולבקש ממנו, אלא רק להעביר פעם אחת את המסר שבכל יציאה שלו מהחדר אתם תחזירו אותו פנימה. מאותו רגע, אתם רק מחזירים אותו למיטה, משכיבים ויוצאים בלי לומר מילה נוספת.
לבסוף, אם יש בכי, לעולם לא נתעלם. אין לנו שום רצון לשבור את האמון של הילד בנו, לגרום לו להירדם בעצב. לכן תמיד נגיע, נחבק, נלטף, נכיל את הקושי ואת הכעס שלו ונצא בתום הבכי. כשאנחנו מפסיקים לתת רווח להתנהגויות מסוימות, ייתכן ותהיה התנגדות וכעס מצד הילד, לא קל לילד שלנו ולכן, אנחנו שם כדי לתת לו מקום. עלינו,לתת לגיטימציה לתחושות של הילד ולהעביר לו את המסר שזה בסדר לבכות ולכעוס. אבל במקביל, נעזור לילד למצוא את הדרך להתמודד עם זה.

לסיכום, אפשר להפוך את זמן ההשכבה לזמן מהנה, פורה וכיפי. בזמן הזה, מניחים בצד את כל מה שהיה במהלך היום, את כל מה שמטריד אותנו. זה זמן שלנו להתחבר לילדים שלנו בלי לחשוב על משהו אחר. הזכירו לעצמכם שדבר ממה שקורה אינו מכוון אליכם אישית ולא נועד כדי להרגיז אתכם. שנו את הפרשנות שלכם למצב ופעלו ממקום שקט. תענו לילדיכם, תנו להם חום ואהבה, הכילו את הקשיים שלהם, בטחו והאמינו בהם אבל הציבו גבול ברור, כזה שייתן להם בטחון ותחושה שיש מי ששולט במצב, שהם, הקטנים, יכולים לעצום עיניים, להירדם ולחלום חלומות מתוקים של ילדים.
דרגו מאמר זה
(9 דירוגים)

קראו עוד בנושא...