התקשרו להורים ברשת Logo

מומחים מובילים - הדרכת הורים

אורית רוזנבוים
הדרכת הורים, קבוצות הורים והדרכה פרטנית

מומחים מובילים - טיפול זוגי

מה כדאי לקנות?

  • בובה סנסורית לתינוקות ופעוטות - דבי הדבורה

    3

  • בובה סנסורית לתינוקות ופעוטות - טובי הכבשה

    girlsheep

מאמרים שיכולים לעניין אותך



כיצד נסביר לילדים את ההבדל בין רוצה לבין צריך?

ילדים זקוקים לחוקים וגבולות – אלה מקנים להם תחושה של קביעות, יציבות, סדר, ארגון והיגיון, וכך הורים רבים נוטים לשלול מראש רצונות של ילדיהם. אז במקום לומר "לא!" בואו נבדוק כיצד נוכל ללמד את הילדים שלנו את ההבדל בין רוצה לצריך. מאמרה של אורית רוזנבוים, מדריכת הורים בכירה במכון אדלר. 
אורית רוזנבוים, מנחה בכירה במכון אדלר
דרגו מאמר זה
(7 דירוגים)
כיצד נסביר לילדים את ההבדל בין רוצה לבין צריך? Big Stock Photo

ילדים זקוקים לחוקים וגבולות – אלה מקנים להם תחושה של קביעות, יציבות, סדר, ארגון והיגיון. יחד עם זאת, לפעמים אנחנו אומרים "לא!" – כשבעצם לא באמת הקשבנו, היינו עייפים או שלא חשבנו על הדברים לעומק. טעינו? מיהרנו להחליט? במקום להתבצר בעמדתנו המוטעית, בואו נאפשר לילדים שלנו ללמוד, שאפשר גם אחרת. במקרים מסויימים, אפשר לחשוב שוב, אפשר לשקול וגם קבל החלטה אחרת. אם נשכיל לתווך את הרעיון בדרך נכונה, נלמד את הילדים שלנו את מה שאדלר טען: "הכל יכול להיות גם אחרת".

הגוף והנפש של הילד 

אנחנו גם גוף וגם נפש. מכלול. אין כאן סתירה – יש כאן השלמה.
אנחנו גם חושבים, גם מרגישים וגם מתנהגים. לעיתים אנו רוצים שני דברים בו זמנית: גם להיות רזים וגם לאכול כל מה שמתחשק. אז אנחנו חושבים שנכון "לאכול בריא" אבל אוהבים מאפים ודברי מתיקה, ולפעמים אוכלים – למרות שהם משמינים.

אנחנו גם ייחודיים, רוצים לשמור על האינדיווידואל שלנו, וגם רוצים וצריכים להיות חלק מהחברה האנושית, להשתלב. לכן – אנחנו גם מביאים את עצמנו לידי ביטוי, וגם מתחשבים בדרישות החברה. כל אחד שרוצה להיות חלק מהחברה, עושה "גם וגם" בדרכו הייחודית לכן - אנחנו גם "שמים את כל הילדים בסירה אחת" וגם מקיימים חוג הורה עם כל ילד בנפרד. זו לא סתירה, זו השלמה. האדם הוא יצור מורכב מכדי להתנהל על פי כללי "עשה / אל תעשה" נוקשים. האדם צריך להפעיל שיקול דעת, וצריך לזכות בהתייחסות עניינית לצרכיו.
אנחנו גם בוחרים, וגם מתנהלים בתוך מסגרת של חוקים וגבולות. לפעמים אנחנו נדרשים להיענות לדרישות המצב ולחוקים (אצלנו בבית לא אוכלים בסלון) ולפעמים אנחנו מובילים, מנהיגים, קובעים את הכללים: היום אני מנהל את השיחה המשפחתית, ולכן אני קובע מי מקבל את זכות הדיבור.
אנחנו אמורים גם להיות נחושים ועקביים: לדעת להגיד "לא" ולהיות מסוגלים להכיל את התסכול שחווה הילד. ויחד עם זאת, להיות אנשים חושבים, רגישים לדרישות המצב – אך גם לרצונות הזולת, ולכן - להפעיל שיקול דעת ולדעת מתי לגלות גמישות מוסברת.

מודל האדם של אדלר - חסמבה

מודל האדם של אדלר מגלם בתוכו את כל ה"גם וגם" הללו:
ח – חברה. בהיותנו יצורים חברתיים, מטרת העל שלנו היא להיות ולהרגיש חלק מהחברה. וכדי להרגיש חלק מהחברה, אנחנו זקוקים להכרה של החברה בייחודיות שלנו, ללגיטימציה שלה לחופש שלנו להתבטא.
ס – סובייקטיביות. עד כמה להתאים את עצמי לדרישות החברה? עד כמה לצפות, שהחברה תראה אותי, את זווית הראייה שלי? כל אחד מאיתנו רואה, שומע וחווה את הדברים בדרכו הייחודית, הסובייקטיבית. עד כמה אנו מוכנים להכיר בשונות ביננו, לכבד אותה ולתת לה מקום?
מ – מטרתיות. האדם נע לעבר מטרות שהציב לעצמו. הכוונות הן טובות: להרגיש שייך, למצוא מקום טוב, לפרוח בשדה החברתי. האם אנו נותנים משקל לכוונות הטובות, או למעשים? גם כאשר המעשה אינו מוצא חן בעיננו – האם נוכל לזהות את הכוונה הטובה המסתתרת מאחוריו?
ב – בחירה. בהיותנו יצורים חושבים, משוחררים מכבלי אינסטינקטים – אנו יכולים לבחור כיצד להתנהל. האם אנו בוחרים להתנהל "רק כך" או שמא "גם וגם" – על פי דרישות המצב, שיקול דעת, מוכנות לחשוב שוב ולשקול?
ה – הוליזם. השלם הרי גדול מסך חלקיו. שלם של "גם וגם" מאפשר לנו להביא לידי ביטוי את הייחודיות שלנו: אני גם אדם עקבי ונחוש – מילה שלי היא מילה. עם זאת, אני גם יכול לטעות, או לתת פרשנות נוספת, אז – לחזור בי, לחשב מסלול מחדש, לגלות גמישות – כי "הכול יכול להיות גם אחרת", כפי שלימד אותנו אדלר. זו לא סתירה – זה מכלול של אדם חושב, המאפשר לעצמו ולסביבה שלו ליהנות מהזכות להיות "גם וגם" תוך שיקול דעת, ולא – "או – או" נוקשה.

סיפור על חינוך, כסף וגבולות

איך זה נראה בחיים? לכבוד הקיץ, אמא וגילי (בת ארבע וחצי) הלכו לרכוש כפכפים.

בחנות היו כפכפים שונים, שעלותם 20 שקלים. בחנות היו גם כפכפים של אנה ואלזה. אלה עלו 80 שקלים. גילי רצתה את כפכפי אנה ואלזה. אמא סירבה. גילי בכתה...

אמא צודקת, היא רוצה ללמד את גילי שיש ערך לכסף, שלא קונים כל דבר שרוצים, שאם יש אותו מוצר ברבע מהסכום אז נקנה אותו, שיש גבולות ולא כל דבר שמבקשים מקבלים.

מצד שני, גם גילי צודקת. היא אוהבת את אנה ואלזה. גם אנחנו, המבוגרים, רוכשים לעצמנו לפעמים פריט יקר, כי הוא מוצא חן בעיננו. האם במקרה שלנו זה מוצדק ובמקרה של הילד אין לזה הצדקה? ומדוע? כי אנו שולטים בברז המשאבים המשפחתי? אם אנחנו כהורים, ששואבים את סמכותם מתוך מומחיות ואחריות (ולא נשענים על שליטתנו בברז המשאבים) נוכל להפעיל שיקול דעת.

במידה ואמא של גילי מעוניינת ללמד אותה את ערך הכסף, איך תוכל לעשות זאת באופן כזה שגילי תוכל להפעיל שיקול דעת?
ניתן להסביר לגילי באופן פשוט: "הכפכפים שאת רוצה יקרים. אפשר לרכוש שני זוגות כפכפים אחרים, או את אנה ואלזה." או לתת לגילי לשתי אפשרויות על מנת להבין ולשמוע עד כמה חשובים לה הכפכפים. לדוגמא: "אם תוכלי לבחור בין הכפכפים של אנה ואלזה לבין שני זוגות כפכפים אחרים – מה תעדיפי? ולמה?"

שיחה כזו מעבירה מסרים חשובים לגילי. מקשיבים לך, רואים את הרצון שלך ונותנים לו מקום, אני חושבת פעם שניה גם אחרי שאמרתי "לא" כי היחסים ביננו חשובים לי יותר מעמידה מאחוריי "לא", שאולי לא היה נאמר אם היינו מנהלות את השיח הזה קודם. גמישות היא ערך חשוב לא פחות מעקביות – הכל על פי שיקול הדעת! כל הערכים האלה חשובים לא פחות מערכים של כבוד לכסף וחיסכון.

אמא אמרה לגילי שהיא רוצה לשוחח איתה. אמא אמרה לגילי שחשוב לה לדעת ולהבין למה היא כל כך רוצה את הכפכפים של אנה ואלזה, אמא מדגימה כאן גמישות מוסברת: חשבתי על השיח ביננו, אני רוצה להבין לעומק, לשקול מחדש את עמדתי. לכן, גילי, אני פונה אלייך, אני רוצה להבין מה חשוב לך, מה את מרגישה, מה את רוצה לעשות כאשר אציג בפנייך נתונים חדשים, ולא סתם אומר "זה יקר" אלא "אפשר לרכוש שני זוגות כפכפים אחרים, או זוג אחד כזה – כי אלה (האחרונים) יקרים יותר..

גילי ענתה: " כי אני אוהבת את אנה ואלזה".

אמא הציעה לגילי לבחור שני זוגות כפכפים אחרים או לרכוש את כפכפי אנה ואלזה. גילי אמרה: "אנה ואלזה! ואם לא יהיה לך ״מספיק שקל״ נקנה כפכפים של מיני מאוס."

אמא של גילי התרגשה מהתשובה החכמה והמתחשבת., היא אמרה לי: "גילי מתוקת עולם". גם אני חושבת כך. אני חושבת גם שזו ילדה מתוקת עולם עם אמא אלופת עולם. אמא שיודעת לשתף, להתייעץ, לחשוב ולקבל החלטה להקשיב לילדה שלה. אמא שמדגימה בהתנהלות שלה, עד כמה היא מכבדת את ילדתה: מקדישה עוד מחשבה, מוכנה להתייעץ, מוכנה להקשיב לילדה שלה - ולשקול מחדש את עמדתה בעניין הכפכפים.

מתוך הכוונות הכי טובות – ללמד ילד את ערך הכסף – אנחנו יכולים בקלות לפספס: השיח עם גילי מדגים שהיא בהחלט הפנימה את ערך הכסף! היא הפנימה גם ערכים של התחשבות בזולת, ויכולת להתגמש: וכמה מהר ילדה שאוהבת את אנה ואלזה היתה מוכנה לוותר על הכפכפים בכל כך רצתה, ברגע שאמא הדגימה: אני רואה את הצרכים שלך, את הרצונות שלך, את הייחודיות שלך. אני לוקחת אותך מאוד ברצינות. את חשובה לי!

ההבדל בין רוצה לבין צריך

אנחנו גם "רוצים" וגם "צריכים" וכך גם הילדים שלנו. לא את כל מה שאנחנו רק "רוצים" ולא ממש "צריכים" נקבל, אבל אין צורך לרוץ לקצה השני של קו הרצף, להיצמד ל"צריכים" ולהתעלם מכל מה שאנחנו "רק" רוצים. "גם וגם" במינונים הנכונים לכם – זה שם המשחק.
חשוב לציין: אל תצפו מהילדים לגלות התחשבות כזו באופן מיידי! תשתית של הבנה, הקשבה, יחסים טובים, תקשורת והרבה אהבה ושוויון ערך בין גילי ואמא אפשרו את השיח מחמם הלב הזה.

ילדים צריכים ללמוד לנהל משא ומתן על הצרכים שלהם ועל הרצונות שלהם. הבית הוא בסיס האימונים הטבעי. האם אנחנו באמת רוצים שהוא ילמד ש"לא זה לא, ואין על מה לדבר ואין עם מי לדבר"? או שאנחנו מוכנים להדגים אומץ להיות בלתי מושלמים, לחשוב שוב – ולפעמים גם לשנות את דעתנו? אול זו טעות שלנו, להתייחס כפכפי אלזה ואנה כאל נושא בו האחריות כולה מוטלת על ההורה, והוא מקבל את ההחלטה? כפכפי אנה ואלזה יכולים, כפי נוכחנו לדעת, לעבור לאיזור בו ההחלטה מתקבלת יחד – כאשר ההורה מציב מסגרת תקציב ואפשרויות (אנה ואלזה או שני זוגות כפכפים זולים יותר?) והילד חופשי לבחור.
אלה מושגים שניתן להבין גם בגיל ארבע וחצי.

מה קורה כשאנחנו פשוט אומרים "לא"...

כיצד מרגיש ילד, ששומע "לא" נוקשה, לעומת ילד שמקבל הסבר וחופש לבחור? ההסבר, שהוא למעשה תיווך המציאות, כמו לדוגמא, יש פריטים יקרים ויש זולים. אם קונים פריט יקר – קונים אחד. תקשורת "עם" והרבה כבוד – ואנחנו עושים עוד צעד בדרך להגשמת החזון ההורי שלנו: לגדל ידל עצמאי, אחראי, עם תחושת ערך טובה. על הדרך הרוווחנו גם שיעור קצר בצרכנות ושיעור גדול בחשיבותה של גמישות מוסברת.

חסמבה – מודל האדם של אדלר, הוא כלי נפלא להתנהלות המשפחה בנושאים שונים. בכתבות הבאות נדגים שימוש במודל האדם של אדלר עם ילדים בגילאים שונים, ובמגוון נושאים.
דרגו מאמר זה
(7 דירוגים)

מידע נוסף

  • authorId: 1005

קראו עוד בנושא...

  • איך טקסים משפחתיים תורמים לקשרים משפחתיים?
    פסח הוא חג המלווה בהרבה מאוד טקסים. לכל משפחה טקסים ומנהגים משלה, אורית ויג, מדריכת הורים ועובדת סוציאלית (MSW) מסבירה כיצד טקסים נוצרים במשפחה ומדוע הם חשובים. 
    עוד
  • הדרך להורות מושלמת

    אנחנו נמצאים בתקופת של ריבוי גירויים הגורמים לנו להתאפיין בתרבות עם הפרעת קשב וריכוז. הכל מהיר ועצבני והחיים מזמן כבר הפכו לסרט. אנחנו עסוקים כל הזמן, בעבודה, בקניות, בפלאפונים, בטלוויזיה, ובפרסומות. אנחנו רצים מדבר לדבר, לא נשאר לנו זמן להשקיע בעצמנו ובילדים. יעל גמליאלי, מטפלת באומנות בילדים ונוער מסבירה במאמר איך אנו כהורים יכולים יכולים להיות יותר נינוחים.

    עוד
  • מה הקשר בין הפרעת קשב וריכוז והפרעות שינה אצל ילדים
    לשינה וערנות יש השפעה והשלכות על חיי היום יום בהיבטים שונים, ובעיקר התנהגותיים, ומהווה מווסת מכריע בהתפתחותה  של התאמה חברתית, אקדמית ושל יציבות נפשית. במאמר זה אורן זך, מדריכת הורים ומומחית בתחום אתגרי קשב וריכוז, בוחנת את הקשר בין הפרעת קשב וריכוז והפרעת שינה.
    עוד
  • נגמלים מטיטולים? 9 דברים שכדאי לקחת בחשבון

    אז הגיע הרגע בו אתם חושבים על גמילה מטיטולים אבל לא סגורים עד הסוף... לא יודעים כיצד מתחילים, לא יודעים מה אומרים לקטנטנים, חוששים, מהססים ובעיקר מתלבטים – האם זה נכון בשבילו? האם הוא מוכן? ואם נתחיל ולא יהיה שיתוף פעולה? ומה אומרים לקטנצ'יק שפספס?...
    !לילך אוהב ציון  מסבירה לנו 9 דברים שכדאי לנו לקחת בחשבון

    עוד
  • אבא, אמא תקשיבו לי בבקשה!
    הורים לילדים צעירים מתלוננים על כך שילדיהם לא מקשיבים להם. הורים למתבגרים צעירים ובני נוער מוטרדים שכמעט ואינם יודעים מה עובר על ילדיהם בחיי היום יום. הקשבה הינו כלי התקשורת החשוב מכולם המבטיח שמירה על יחסים טובים, אז מדוע הפסקנו להקשיב ואיך נגרום לילדים להמשיך לדבר.
    עוד