התקשרו להורים ברשת Logo

מאמרים שיכולים לעניין אותך



סיפורי ילדים: עוד יום עבר

בסיפור זה, מורה  באיזור מרכז הארץ מספרת על עולמו הפנימי של ילד שיש לו לקות למידה. מדובר על ילד, המתמודד עם קשיי בית הספר ועם הדרישות השונות המאפיינות את החיים בצל לקות הלמידה.

שרון לפידות ויג, מאבחנת דידקטית פורסם:28 אוגוסט, 2011
דרגו מאמר זה
(1 דירוג)

בסיפור זה, מורה  באיזור מרכז הארץ מספרת על עולמו הפנימי של ילד שיש לו לקות למידה. מדובר על ילד, המתמודד עם קשיי בית הספר ועם הדרישות השונות המאפיינות את החיים בצל לקות הלמידה. שרון כותבת את הסיפור באופן כנה ומרגש ומשלבת בתוכו את עולמם של הילדים ואת עולם בית הספר. מומלץ מאוד לקרא ולצלול לעולמם שזור הקשיים, התסכולים וגם ההצלחות של הילדים בעלי לקויות הלמידה.
-----

יומני היקר,

עוד יום עבר. סוף סוף חזרתי הביתה, מתפוצץ לי המוח......... אתה חושב שמשהו השתנה היום? ברור לך שלא, נכון?

אז זוכר שסיפרתי לך שעשו לי אבחון? הייתי שם מלא זמן ונתנו לי המון דברים לעשות ולקרוא ולכתוב ומדדו לי זמן וכל מיני דברים כאלה ואחרי כמה זמן נתנו לאמא שלי דו"ח עם מלא עמודים ואמא אמרה שיש לי לקות למידה. אני לא ממש יודע מה זה אומר, אבל אמא הסבירה לי שהמאבחנת אמרה, שאני נורא חכם ושיש לי חשיבה מצוינת, אפילו יותר טובה משל ילדים אחרים בגיל שלי, אבל בגלל כל מיני דברים במוח שקצת מקולקלים אצלי, אני לא מצליח בלימודים ואז המורות לא יודעות כמה אני חכם. נו באמת, בשביל זה היא שילמה כל כך הרבה כסף?

כבר מזמן אמרתי לה, שאני יודע הכל ולא מצליח להראות למורה שאני יודע. למשל, אז, כשהמורה שאלה על ראש הממשלה הראשון וידעתי, בחיי שידעתי, כי רק יום לפני כן, ראיתי עליו סרט בערוץ שמונה, איך שהוא עמד על הראש וכל זה, אז איך שהמורה שאלה איך קראו לראש הממשלה הראשון תכף הצבעתי, עד שאני יודע משהו אז שאני לא אגיד? כמובן שהיא נתנה לי (נו עד שאני כבר יודע משהו, שלא תיתן לי?) ופתאום אני שומע את עצמי אומר: "יצחק בן דוד". לא יודע מאיפה זה בא לי. כולם צחקו. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. והמורה? ישר כעסה עלי, חשבה שרציתי להצחיק. תמיד שאני עונה לא נכון, היא חושבת שאני רוצה להצחיק ומענישה אותי. בקיצור, המאבחנת הלכה לפגוש את המורה והסבירה לה שאני חכם, אבל יש לי בעיות להוציא מהזיכרון את מה שאני יודע וגם קשה לי להתרכז וזה מבלבל אותי ואז אני לא זוכר דברים טוב ובגלל זה אני צריך לשבת קרוב אליה והיא צריכה לדאוג שאני אקשיב ולתת לי להתאוורר מדי פעם ולראות שכתבתי במחברת וגם שלחו אותי למורה שמוציאה ילדים שקשה להם. אז בטח אתה חושב שעכשיו הכל מצוין. נראה לך? הלוואי. היום היה מבחן. הבטיחו לי שיתנו לי מבחן בחדר נפרד וגם אפשרות להשלים בע"פ. התיישבתי בכתה וחיכיתי שיגידו לי לאן ללכת, אז אמרו שאין מורה שתהיה איתי, אז אני עושה בכתה. אח"כ כולם גמרו ואני עוד לא סיימתי. מגיע לי עוד זמן, אז המורה נתנה לי להמשיך וכולם כבר דיברו ולא הצלחתי להתרכז. בסוף הגשתי שוב מבחן חצי ריק, למרות שלמדתי מצוין. שוב פעם אני לא אצליח ויכתבו לי לחזור על החומר. אבל זה לא משנה כמה אני אחזור, תמיד אני אשכח בסוף והמורה הזאת לא מבינה שאני צריך שקט, כדי לזכור דברים.

--------

יומני היקר,

היום היה לי יום טוב. היה לי מבחן בתנ"ך ונתנו לי לעשות אותו עם המורה שמוציאה ילדים. איזה שקט היה שם. סוף סוף הצלחתי להתרכז. היא נתנה לי כל פעם רק דף אחד, אז על ההתחלה לא נלחצתי, כי לא ראיתי מלא שאלות שהתערבבו לי בראש. כשלא הבנתי משהו היא ניגשה אלי והקריאה לי את השאלה ואמרה לי להדגיש את ההוראה ולהבין היטב מה עלי לעשות. זכרתי כמעט הכל ובסוף היא נתנה לי להשלים בע"פ. היא גילתה לי שיהיה לי ציון טוב. לפחות פה בחדר אף אחד לא צוחק עלי. אם צוחקים על מישהו כשהוא טועה, אז המורה הזאת נורא מתעצבנת מזה, אז כולם פה כבר יודעים שלא צוחקים וחוץ מזה פה לכולם קשה, לא רק לי, אני אפילו די טוב פה לעומת אחרים. המורה גם מסבירה נורא לאט כזה ובמלא דרכים ואני מצליח להבין וגם היא לא נותנת מלא שיעורים, אז בבית אני לא מתעייף ולא רב עם אמא על השיעורים.

אני חושב שהמורה הזאת מבינה ילדים שקשה להם. אני חושב שכשלומדים רק עם מעט ילדים זה יותר קל. הלוואי וכל הזמן הייתי יכול ללמוד ככה.

דרגו מאמר זה
(1 דירוג)
קראו 2063 פעמים נערך לאחרונה ב 26 ינואר, 2015