במאמר זה נציג את הטענה שלקויות הלמידה תורמות לקשיים רגשיים ובמיוחד למצב רוח ירוד. נתמקד במספר דוגמאות להשפעה אפשרית של לקות הלמידה על הדימוי העצמי, הערכה עצמית, ביטחון עצמי, רגשות חרדה ותסכול, חוויות של דחייה וחוסר אונים וקשיים בקשרים בינאישיים והתנהגות.
מה הקשר בין לקויות למידה לבעיות רגשיות והתנהגותיות ?
הפרעות למידה מוגדרות כקשיים בתפקודי קריאה, מתמטיקה והבעה בכתב. ההישגים בתפקודים הללו נמוכים מאלו המצופים בהתאם לגילו של הילד, לכיתה בה הוא לומד ולרמת האינטליגנציה שלו. אצל אנשים עם לקות למידה נמצא גם הפרעות בעיבוד הקוגניטיבי, כמו הפרעות בתפיסה חזותית, בעיבוד לשוני, בקשב, בזיכרון או בקומבינציה שלהם.
מה הקשר בין אלו לבין מצב רוח ירוד, דימוי עצמי נמוך, חרדה והפרעה במיומנויות חברתיות ?
ניתן להציג שלושה הסברים אפשריים לקשר זה. במאמר זה אציג את ההשערה על-פיה לקויות הלמידה תורמות לקשיים רגשיים. להלן מספר דוגמאות להשפעה אפשרית של לקות הלמידה על הדימוי העצמי, הערכה עצמית, ביטחון עצמי, רגשות חרדה ותסכול, חוויות של דחייה וחוסר אונים וקשיים בקשרים בינאישיים והתנהגות.
* על-פי השערה זו, יכול להיווצר דימוי עצמי נמוך עקב קשיים בלימודים וכישלונות חוזרים, המעוררים תסכול וחוויה של חוסר יכולת וחוסר אונים.
* עוד, על-פי השערה זו ניתן להסביר קושי ביצירת קשרים חברתיים ובינאישיים, כאשר מאובחנת הפרעה בתפיסה החזותית. קשיים בתפיסה החזותית מקשים על זיהוי תווי פנים והבעות פנים אשר מהווים חלק חשוב ביותר בתקשורת הבינאישית.
* הפרעה בזכירה עלולה לפגוע בתהליך ההפנמה של ערכים וכללים חברתיים וכתוצאה מכך, הילד יתנהג באופן שאינו תואם את הסיטואציה החברתית ויזכה לתגובות של גינוי ודחייה.
* הפרעה ביכולת לבצע אינטגרציה בין חלקי מידע או בין מידע שמגיע מערוצים שונים (כמו בין מידע שמגיע דרך השמיעה למידע שמגיע בערוץ של הראיה) פוגעת ביכולת להבין מציאות מורכבת (לדוגמא, מסר שנאמר יחד עם קריצת עין).
* קושי בהבנת הומור, ציניות, סרקסטיות עקב חשיבה קונקרטית ונוקשה יכול לגרום להבנה לא מתאימה של מסרים ולהתנהגות לא תואמת.
* הפרעה בגישות החשיבתית וביכולת להעלות אפשרויות שונות לפרשנות עלולים לגרום פרשנות נוקשה והגנתית של תגובות הסביבה תגרום לקשיים ביחסים בינאישיים, גם עם בני אותו גיל וגם עם דמויות סמכות.
לדוגמא, דנה, נערה בת 15 שנים, שאובחנה באבחון פסיכודידקטי על רקע קשיים בהישגים הלימודיים והתנהגויות לא תואמות בבית הספר, ספרה על אירוע שבו קיבלה הערה , שנתפסה על-ידה כלא צודקת, מהמורה . היא מייד החלה להתווכח עם המורה במהלך השיעור , ללא התייחסות לסיטואציה שבה היא מפריעה למהלך התקין של השיעור, עד שהמורה בקשה להוציאה מהשיעור וגם לכך היא לא הסכימה, היות ופרשה זאת כעלבון ופגיעה בכבודה. אירוע פעוט זה גרם לסערה רגשית גבוהה שהמשיכה והשפיעה עליה גם בימים הבאים ומעורבות של היועצת ושל ההורים.
דנה לא יכלה למצוא בעצמה אפשרויות אחרות לפרשנות של דברי המורה או להתנהגות אלטרנטיבית יעילה יותר, ולא רק במועד ההתרחשות אלא גם לאחריו וגם במועד האבחון, שהתרחש כשבועיים לאחר האירוע.
הנוקשות החשיבתית שנמצאה בפתרון בעיות והסקת מסקנות במטלות האבחון השפיעה גם על התנהלותה בחיי היומיום ועל יחסיה הבינאישיים והחברתיים.