התקשרו להורים ברשת Logo

מומחים מובילים - הדרכת הורים

אורית רוזנבוים
הדרכת הורים, קבוצות הורים והדרכה פרטנית

מומחים מובילים - טיפול זוגי

מה כדאי לקנות?

  • בובה סנסורית לתינוקות ופעוטות - דבי הדבורה

    3

  • בובה סנסורית לתינוקות ופעוטות - טובי הכבשה

    girlsheep

מאמרים שיכולים לעניין אותך



כיצד נוכל להבין את הילדים שלנו טוב יותר

הורים רבים עסוקים בשאלה, האם הם מבינים את ילדהם טוב מספיק? הם משקיעים זמן רב בניתוח אירועים ובתקשורת עם ילדהם. במאמר זה, אורית רוזנבוים, מדריכת הורים בכירה במכון אדלר, מסבירה כיצד נוכל להבין את ילדנו טוב, להקשיב להם ולפתור קונפליקטים באמצעות הבנת החושים הדומיננטים בשלושה צעדים. 
אורית רוזנבוים, מנחה בכירה במכון אדלר
דרגו מאמר זה
(3 דירוגים)
אנשים מעניקים זמן רב לניתוח אירועים שהתרחשו בחייהם. חלק מאיתנו דואגים לנתח כל פרט ופרט: מה הוא אמר? למה הוא התכוון? מה, בעצם, היא חושבת ולא אומרת?
הפרטים אותם אנו קולטים בכל אירוע, תלויים בחושים השונים. אנו קולטים את המציאות באמצעות הראייה, השמיעה, המישוש, הטעם והריח. המציאות היא מורכבת מאוד, ואנחנו קולטים חלקים ממנה: גם כאשר שני אנשים נמצאים באותו חדר, כל אחד מהם רואה את הזולת, ולא רואה את עצמו. מעבר לכך, אצל כל אחד מאיתנו חלק מהחושים מפותחים ודומיננטיים יותר מאחרים. אלפרד אלדר טען כי כדי להבין מישהו, עלינו לדעת מהו החוש החזק ביותר אצלו". ("הכרת אדם").
במאמר זה נעסוק בחושים דומיננטים אצלנו ואצל ילדנו, וכיצד הם משפיעים על תפיסתם של אירועים והתרחשויות.

על משמעות, חושים וניתוח מציאות

כולנו קולטים אירועים באמצעות החושים. אנחנו תופשים את המציאות בעזרת החושים שלנו וברמה החושית, אנחנו נבדלים זה מזה: לכל אחד מאיתנו חוש או חושים דומיננטיים יותר. אתם ודאי מכירים את החוויה: שלושה חברים יוצאים יחד לסרט. גל נהנה מאוד, כי התמונות נהדרות, ואיבר החישה הדומיננטי שלו הוא העין. רן וטל נהנים פחות: רן לא אהב את הסרט, כי איכות הקול לא היתה טובה, והוא ניזון בעיקר דרך חוויות של שמיעה. טל לא נהנתה, כי הכסא לא היה נוח, והיא חווה את העולם בעיקר באמצעות התחישה (היא "קינסתטית" – חווה את העולם בעיקר אמצעות תחושת המגע והרגשות). האם בכלל חלקו השלושה אירוע משותף?
אדלר טוען, כי "כדי להבין מישהו, עלינו לדעת מהו החוש החזק ביותר אצלו". מהם החושים הדומיננטיים אצל כל אחד מהילדים שלכם? שימו לב, כיצד הילד שלכם מעדיף לחוות את העולם? האם הוא מרבה לגעת, למשש? האם הוא אוהב להקשיב? האם הוא רוצה לצפות? כמובן שאין הכוונה לחסום בפניו תחומים שאינם דומיננטיים עבורו! זוהי הזמנה להתבונן בו, להקשיב לו ולהתחבר לתחושות שלכם: ממה הילד שלי נהנה, לדעתי? (למשל - תקתוק השעון מרתק אותו). וגם: מה מציק לו? (צליל לא מכוון? אור חזק? חול ים?) המודעות שלנו לחושים הדומיננטיים, אלה המסבים לילד שלנו נחת ואלה הגורמים לו לחוש אי נוחות, מרחיבה את הפרשנות שלנו: למשל, הוא לא "עושה לי דווקא" – הוא רגיש למגע, ואני צריך לגזור את הפתקיות מהבגדים שלו. הוא רוצה לגעת במוצגים, כי הוא "חייב" להרגיש אותם.

הקשיבו לדיבור הפנימי שלכם!

באמצעות מודל "אפרת" נוכל לנתח את ההתנהלות שלנו ולהבין - מה היה האירוע? איזו פרשנות הענקתי לו? מה הרגשתי? כיצד פעלתי? ונוכל לבחון, האם אני שבע רצון מהתגובה שלי? האם אני רוצה לפתוח אפשרויות נוספות? אם אשנה את הפרשנות, גם הרגש ישתנה, ותגובות חדשות תהיינה זמינות עבורי.
מודל אפרת יסייע לכם להבין את עצמכם ויכול גם לסייע לילדכם להבין את הזולת:
א – האירוע שאנחנו חווים. אנחנו (כאמור) נקלוט חלק באמצעות החושים חלק מהאירוע.
פ – הפרשנות, אותה אנו מעניקים לאירוע, כפי שקלטנו אותו.
ר הרגש המתעורר בנו, בעקבות הפרשנות. הרגש הוא הדלק לפעולה: אם אני כועס – אני צועק, למשל. אם אני מרחם – אני נותן חסות יתר. אם אני שלו ובטוח – אני יכול לתת מענה מותאם.
ת – התגובה של האדם.

איך פותרים קונפליקטים? הקשיבו לאחר

אם כל אחד מאיתנו חווה את המציאות באופן שונה, כיצד נצליח להתנהל יחדיו, לבסס קשר משמעותי ומיטיב? באמצעות תקשורת. התקשורת היא הבסיס להתנהלות משותפת. תקשורת זו, צריכה להיות יעילה ומכבדת: תקשורת בה כל אחד מכבד את הזולת, מבין מה אומר הזולת, ומאפשר לזולת לדעת שהבין אותו.

לדוגמא, בפרשנות של אירועים, כשהילד שלי בוכה, האם אני כהורה עסוק בעצמי, או בילד שלי? האם קשה לי לשאת רעש, וכשהוא בוכה אני חושב שהוא לא מתחשב בי? האם אני מבקר אותו, כי אני עסוק עכשיו בתחושת הערך שלי (עד כמה אני הורה טוב?) והדיבור הפנימי שלי היה: "הוא שוב בוכה – איפה טעיתי? " או – "למה הוא עושה את זה? הוא יודע שאני לא יכול/ה לשאת את הבכי שלו!" או שמא אני קשוב לחוויה של הילד, מנסה להבין מהי הפרשנות של הילד, מה הילד מרגיש כרגע? וכמובן – למה הוא זקוק ממני, ההורה? בכי (גם "יללות" וגם "בכיינות") זו התנהגות, והילד רוצה להעביר לנו מסר. האם אני ממוקד בילד שלי – או בעצמי? כדי להיות מסוגל לפענח את הצורך של הילד ולתת לו מענה מותאם, אני (ההורה) צריך להיות קשוב לילד, ולא עסוק בעצמי.

מדוע הורים שונים מפרשים את האירוע בדרכים שונות כל כך? כי כל אחד קולט את האירוע בעזרת חוש דומיננטי אחר, ואחר כך – כל אחד מאיתנו מפרש את האירוע באמצעות ההיגיון הפרטי שלו. ההיגיון הפרטי הזה נשען על חוויות שלנו, על זיכרונות ועל משמעויות שהענקנו לחוויות שחווינו. ההיגיון הזה, כשמו כן הוא – פרטי. אדלר כתב: " בני אדם חיים בעולם של משמעויות. לעולם אנו חווים את המציאות דרך המשמעות שאנו נותנים לה; לא כפי שהיא, אלא כמשהו מפורש. טבעי להניח כי פירוש זה הינו תמיד בלתי מושלם ובלתי גמור ואפילו לא נכון.
תחום המשמעות הינו תחום של טעויות" ("אתה וחייך").

ניתוח ציור

להבין את ילדכם ואת האחר - ב-3 צעדים

הצעד הראשון- ההבנה כי כולנו יצורים אנושיים. אנחנו לא מגיבים לאירוע כפי שהוא, אלא לדרך הסובייקטיבית, בה אנחנו מפרשים אותו. כל אחד מאיתנו רואה את העולם בדרך ייחודית! איש מאיתנו אינו "צודק". הדרך בה כל אחד מאיתנו קולט את העולם, היא דרך אישית, ייחודית. מתוך הפרשנות שלנו נולד הרגש, שהוא הדלק לפעולה. ולבסוף מגיעה התגובה.

אם נסכים לבחון פרשנות נוספת, יוכל להתעורר בנו רגש שונה, ונוכל, כמובן, לפעול במגוון דרכים נוספות.
יהלי בת השנתיים וחצי זורקת את הגרביים מהמגירה. אמא של יהלי לא יכולה "לראות בלאגן". מבחינתה, "יהלי יודעת את זה, היא עושה לי דווקא". היא כועסת על יהלי, וצועקת: "תחזירי את כל הגרביים למגירה!"

הצעד השני - זהו את האיבר הדומיננטי! כולנו קולטים אירועים באמצעות החושים. מהם החושים הדומיננטיים אצל כל אחד מהילדים שלכם? שימו לב, כיצד הילד שלכם מעדיף לחוות את העולם? האם הוא מרבה לגעת, למשש? האם הוא אוהב להקשיב? האם הוא רוצה לצפות? כמובן, שאין הכוונה לחסום בפניו תחומים שאינם דומיננטיים עבורו! זוהי הזמנה להתבונן בו, להקשיב לו ולהתחבר לתחושות שלכם: ממה הילד שלי נהנה, לדעתי? למשל, תקתוק השעון מרתק אותו. וגם: מה מציק לו? צליל לא מכוון? אור חזק? חול ים?.
המודעות שלנו לחושים הדומיננטיים, אלה המסבים לילד שלנו נחת ואלה הגורמים לו לחוש אי נחת, מרחיבה את הפרשנות שלנו: הוא לא "עושה לי דווקא" – הוא רגיש למגע, ואני צריך לגזור את הפתקיות מהבגדים שלו.

נוכל לשוב ולהרחיב את ההתייחסות שלנו לסוגיית הגרביים: יהלי בת השנתיים וחצי זורקת את הגרביים מהמגירה, כי היא נהנית מאוד מהמגע בגרביים: חלק מהם עבים, חלק דקים. חלקם מפוספסים, חלקם חלקים למגע. יהלי היא בעלת חוש מגע דומניננטי, היא "תחישתית", והפעולה מסבה לה אושר רב.

לעומת זאת, אמא של יהלי לא יכולה "לראות בלאגן". הגרביים, מבחינתה, זרוקות על השטיח, והחדר "נראה נורא". אמא חווה את העולם בעיקר באמצעות חוש הראייה, וערך של סדר חשוב לה מאוד.

מה אומר אלפרד אדלר על כל אחד מהחושים?

"מבין הכלים שבאמצעותם הילד מנסה לכבוש את העולם, נמנים איברי החישה כבעלי התפקיד המשמעותי ביותר בקביעת אופן היחסים בינו
לבין סביבתו. החוש החשוב מכולם הוא הראייה, מפני שהחוויה החזותית היא הראשונה לתפוס את תשומת ליבו של התינוק, והראשונה המספקת לו נתונים על סביבתו. חוש השמיעה מקבל לעיתים עדיפות ויוצר מאגר מידע חושי,הנשען על מסד נתונים אודיטורי ולא ויזואלי ...כל ילד תופס את העולם בעזרת איבר דומיננטי או קבוצת איברים דומיננטית, בין אם זה איבר חישה או השרירים. תמונת העולם של הילד מתעצבת בעזרת רגישותם של איברים אלו לסביבה..."

כיצד נתקשר באופן משמעותי ומכוון עם הילדים שלנו?

לדוגמא, במסגרת חוג בגן, הביאה המדריכה ארנבת. ירדן, שהוא ילד "ראייתי" סיפר להוריו על הצבע הלבן של הארנבת. הוא התרשם בעיקר מהמראה. עם ירדן ועם הילדים הראייתיים שלכם, תוכלו להתבונן יחד בתמונות, לספר חוויות שלכם תוך ניסיון להציג בפניו תמונה: "יצאתי מהעבודה וראיתי נחליאלי. התבוננתי בזנב הארוך שלו. "הזמינו אותו לשיח: "תראה איזה סרטון חמוד קיבלתי היום במייל". שקפו את כוחותיו, תוך התייחסות לחוש הדומיננטי שלו: "אני רואה כמה אתה נהנה מהמשחק".

אדם הוא ילד "שמיעתי". הוא חזר מהגן, וסיפר להוריו מה שמע מהמדריכה על חייה של הארנבת. אדם ישמח להאזין אתכם למוסיקה. הוא יקשיב כאשר תספרו לו על קולות ששמעתם. פנו אליו תוך התייחסות לחוש הדומיננטי שלו: "רוצה לשמוע מה עשיתי היום?" הודו לו על ההקשבה שלו: "מאוד נעים לי לספר לך, אתה מקשיב לסיפור!"

גאיה היא ילדה "תחישתית". היא ליטפה את הארנבת, וסיפרה להוריה בהתפעלות על פרוותה של הארנבת, שהיתה נעימה לה מאוד למגע. גאיה תשמח להכין אתכם כדורי שוקולד, ללוש בצק, ללטף בעלי חיים, להדביק, למשש סוגים שונים של בדים. בביקור ברמת הגולן, היא רצתה לגעת בשלג. למרות הקור - היא מיששה אותו בידיה, יצרה כדורי שלג וחלצה נעליים, כדי "להרגיש את השלג גם ברגליים."

הצעד השלישי- בדוק במי אתה ממוקד! ילדים בדרך כלל אינם פועלים נגד ההורה, אלא בעד עצמם, הקשיבו לעצמכם. האם אתם עסוקים כרגע בעצמכם או בילד שלכם? כאשר אתם עסוקים בעצמכם, חולפת בראשכם למשל המחשבה: "היא לא מקשיבה לי!" כאשר אתם ממוקדים בילד שלכם, אתם מתעניינים: "מה הוא אומר בהתנהגותו?".

רוצים להבין אותו? הפעילו הקשבה, התבוננות ואת חוכמת הלב.

הקשיבו לתוכן הדברים, וגם לטון הדיבור. התבוננו בשפת הגוף שלו: מה הוא משדר? איזה מסר הוא מעביר? והיו קשובים גם לתחושות שלכם: מה אומרת האינטואיציה שלכם? אינטואיציה נשענת על ידע. אתם מכירים את הילד שלכם. מהי "תחושת הבטן" שלכם? למה הוא זקוק כרגע?
כאשר אמא אומרת: "יהלי עושה לי דוקא", אמא ממוקדת בעצמה – עושים לי דווקא עכשיו, אני פגועה, אני כועסת.

אמא יכולה לבחון עם עצמה, מה אומרת יהלי בהתנהלות שלה. למשל: הגרביים צבעוניים, הם קורצים לי ומזמינים אותי לשחק בהם! אמא יכולה להתבונן בחדוות המשחק של יהלי, ולהתרשם כי יהלי איננה פועלת נגדה, אלא בעד עצמה! בעד יהלי, הנהנית מהמשחק עם הגרביים.
ומה אומרת האינטואיציה? שימו לב ל"חוכמת הלב" - לתחושות שאתם חושבים, שהילד שלכם מרגיש. כאשר אתם רוצים לזהות מה הילד שלכם מרגיש, כאשר אתם מקשיבים לו באוזניים טובות, כאשר אתם מתבוננים בו בעיניים אוהבות, מתוך כוונה להכיר אותו ולתת מענה מותאם לצרכים שלו - הפרשנות משתנה. במקום רגש של כעס, נולדים רגשות אחרים, ואז אפשר להתעניין ולחזק את הקשר עם הילד שלנו.

ביבליוגרפיה
  • אלפרד,א (1984) אתה וחייך. ת"א: מכון אדלר.
  • אלפרד,א (2010) הכרת אדם. יזרעאל: הוצאת ספרים אקדמית יזרעאל.
  • אלפרד,א (2008) משמעות חיינו. אור יהודה: דביר.
דרגו מאמר זה
(3 דירוגים)

מידע נוסף

  • authorId: 1005

קראו עוד בנושא...

  • מסיכות ותחפושות – איך הן מסייעות לנו ביומיום?
    חג פורים כבר כאן וההורים, איך לא, עסוקים בתחפושות לילדים. קונים ומכינים, תופרים ומוסיפים שלל אביזרים. ביום הזה כל אחד יכול להיות מי שהוא רוצה! כי פורים זה חג המסיכות, ובפורים מותר להיות ה-כ-ל. כבר לא צריך מסיכות. ומה קורה איתנו ביומיום?... האם באמת אנחנו לא צריכים מסיכות? מאמרה של ויקי לביא –משל מדריכת הורים לילדים מיוחדים.
    עוד
  • הדרך להורות מושלמת

    אנחנו נמצאים בתקופת של ריבוי גירויים הגורמים לנו להתאפיין בתרבות עם הפרעת קשב וריכוז. הכל מהיר ועצבני והחיים מזמן כבר הפכו לסרט. אנחנו עסוקים כל הזמן, בעבודה, בקניות, בפלאפונים, בטלוויזיה, ובפרסומות. אנחנו רצים מדבר לדבר, לא נשאר לנו זמן להשקיע בעצמנו ובילדים. יעל גמליאלי, מטפלת באומנות בילדים ונוער מסבירה במאמר איך אנו כהורים יכולים יכולים להיות יותר נינוחים.

    עוד
  • נגמלים מטיטולים? 9 דברים שכדאי לקחת בחשבון

    אז הגיע הרגע בו אתם חושבים על גמילה מטיטולים אבל לא סגורים עד הסוף... לא יודעים כיצד מתחילים, לא יודעים מה אומרים לקטנטנים, חוששים, מהססים ובעיקר מתלבטים – האם זה נכון בשבילו? האם הוא מוכן? ואם נתחיל ולא יהיה שיתוף פעולה? ומה אומרים לקטנצ'יק שפספס?...
    !לילך אוהב ציון  מסבירה לנו 9 דברים שכדאי לנו לקחת בחשבון

    עוד
  • אבא, אמא תקשיבו לי בבקשה!
    הורים לילדים צעירים מתלוננים על כך שילדיהם לא מקשיבים להם. הורים למתבגרים צעירים ובני נוער מוטרדים שכמעט ואינם יודעים מה עובר על ילדיהם בחיי היום יום. הקשבה הינו כלי התקשורת החשוב מכולם המבטיח שמירה על יחסים טובים, אז מדוע הפסקנו להקשיב ואיך נגרום לילדים להמשיך לדבר.
    עוד
  • תקשורת? זה מדבק
    על פי אדלר, יש לתקשורת השפעה רבה על עיצוב תפיסת עולמם של הילדים. אם כך, כיצד נתקשר באופן יעיל עם ילדנו כך שהמטרות שלנו יבואו לידי ביטוי באופן מיטבי. מאמרה של ענבל עובדיה, מדריכת הורים בשיטת אדלר. 
    עוד