לאחרונה פורסמו בעיתונות מספר כתבות על הורים שהתעללו בתינוקות. בכל פעם נחרדנו מחדש מהסיפורים הקשים ומהמחשבה על סבלו של הילד. מקרה אחד, בולט שהתרחש לאחרונה עורר בנו בנוסף לכעס תמיהה, זאת לאחר שזוג להתעלל בתינוק הוגדר כ"נורמטיבי". האם באמת היו הם נורמטיביים? אם כך, מתי הקושי הבלתי נסבל של התמודדות עם תינוק בוכה עשויה להפוך למסוכן לתינוק? וכיצד ניתן להתמודד עם כך. 
מרבית הדברים בחיינו כרוכים בלמידה ובהתמקצעות: כתיבה, קריאה, רכישת מקצוע ואפילו קנייה במכולת כרוכה בלמידה ובכשרה מפורטת.

אולם, דווקא כאשר אנו הופכים להיות הורים, מובחנת ציפייה חברתית שנתנה על סמך אינטסטינקטים או היכרות ההזדמנות שיש לנו עם הורים אחרים שאותם אנו מכירים. אך למעשה הפרקטיקה ההורית שלנו היא מורכבת ביותר, טומנת בחובה יכולות גבוהות של סבלנות, הבנה וכישורים נפשיים ורגשיים מורכבים ביותר. גם מחקרים שנעשו על קופי אדם מוכיחים את הלמידה המורכבת שהיא בלתי מופרדת מההורות. פעמים רבות, אנשים נורמטיבים לחלוטין מוצאים את עצמם מתקשים בפרקטיקה ההורית ומתמלאים ברגשות אשם ובתחושת כישלון.

ההורות מאתגרת אותנו

דווקא הרגעים הראשונים שלנו כהורים, דורשים מאתנו להתמודד עם אתגרים קשים ביותר, כגון, התמודדות עם בכי בלתי פוסק של תינוק ברגעיו הראשונים, העדר שעות שינה, קשיים בהנקה ועוד. לאיתים, הורים בראשית דרכם מתקשים לעמוד בדרישות ובאתגרים הקשים כל כך של ההורות ועשויים לא להצליח להעניק לילד מענה לצרכיו הבסיסיים. במקרים מסויימים ההורות עשויה להסתיים בטרגדיה...

כתבה מעניינית שפורסמה בYNET נוגעת בשאלת ההלם הגדול של ההורות, תוך התיחסות לסיפור שהסעיר את כותרות העיתונים:

אין דבר שמכין להלם הגדול של ההורות. צעירים רבים עסוקים בשאלה איזה מן הורים הם יהיו? ואיזה מן ילדים יהיו להם? הרבה לפני שהם באמת נעשים להורים. בשלב בו הגבר והאישה קושרים קשר זוגי, ובמיוחד עם בוא ההריון, הם כבר נכנסים להלך מחשבה הורי: הם מתבוננים סביבם על הורים ותינוקות אחרים ומנסים להכין עצמם לרגע הגדול בו יוולד ילדם. לא משנה עד כמה הכינו עצמם לראת השינוי בחייהם (ועל אחת כמה וכמה אם לא עברו את ההכנה המתאימה) – עוצמתו עדיין עשויה להפתיע אותם. גם אם הם קראו, שמעו, למדו וראו מה מתרחש בהורות – עלול ההלם מהדבר האמיתי להיות גדול יותר מהכל.

להמשך הכתבה ניתן להגיע בלחיצה על הקישור.