התקשרו להורים ברשת Logo

מומחים מובילים - הדרכת הורים

אורית רוזנבוים
הדרכת הורים, קבוצות הורים והדרכה פרטנית

מומחים מובילים - טיפול זוגי

מה כדאי לקנות?

  • בובה סנסורית לתינוקות ופעוטות - דבי הדבורה

    3

  • בובה סנסורית לתינוקות ופעוטות - טובי הכבשה

    girlsheep

מאמרים שיכולים לעניין אותך



הורים מבקשים סליחה

בקשת סליחה על ידי ההורים מעבירה את המסר שאנחנו יצורים אנושיים, וכולנו שוגים לפעמים. אורית רוזנבוים, מנחה בכירה במכון אדלר, כותבת על הערך הרב הטמון בבקשת סליחה בתוך המשפחה ומוסיפה גם כמה עצות יישומיות להורים. 
אורית רוזנבוים, מנחה בכירה במכון אדלר
דרגו מאמר זה
(4 דירוגים)
הורה שמבקש מהילד שלו סליחה,  מעביר לילד מסר חשוב במיוחד: טעיתי, אני לא מושלם. ילד, שההורה שלו מכיר בחוסר המושלמות שלו, מעביר מסר חשוב: גם אתה, ילד שלי, לא יכול וגם לא צריך להיות מושלם.
בקשת סליחה על ידי ההורים מעבירה את המסר שאנחנו יצורים אנושיים, וכולנו שוגים לפעמים. אורית רוזנבוים, מנחה בכירה במכון אדלר, כותבת על הערך הרב הטמון בבקשת סליחה בתוך המשפחה ומוסיפה גם כמה עצות יישומיות להורים. 

כיצד ניתן להבין את מערכת היחסים בתוך המשפחה מתוך הגישה של אדלר?
ילדים נולדים חסרי אונים. אדלר מסביר, כי האנושות כולה נחותה מול היקום. לצערנו, אנו חווים רעידות אדמה, צונאמי, מגיפות ועוד. כדי להתמודד עם תחושת הנחיתות, בני האדם משתפים פעולה – הם לומדים, חוקרים, משתדלים לחזות את הבאות ולהיערך בהתאם, מפתחים תרופות וחיסונים – הכל כדי להתמודד עם היותנו קטנים וחלשים מול איתני הטבע. המענה של המין האנושי לרגש הנחיתות, הוא רגש השיתוף: כולנו יחד משתפים פעולה. כל פרט מקדם את עצמו, תוך זיקה לחברה.

הילדים כמובן, אף הם נחותים מול החיים. הם אינם יכולים להתקיים ללא עזרה מהוריהם. אדלר מסב את תשומת ליבנו לעובדת היותם קטנים וחסרי אונים – גור האדם תלוי לחלוטין בטיפול של הסביבה כדי לשרוד. אם כל הילדים, במשך שנים רבות, תלויים בזולת כדי להתקיים, סביר להניח שבראשית חיי הנפש אפשר למצוא אצלם הרגשת נחיתות.  הרגשת נחיתות זאת היא הכוח המניע; זו נקודת הפתיחה, שממנה נובע ומתפתח המאמץ של כל ילד להתפתח, לשכלל יכולות ולחוש ביטחון .

רגש הנחיתות אינו "רע" עבור האדם. כולנו התחלנו את חיינו בתחושה של נחיתות – חסרי אונים ותלויים לחלוטין בזולת. כילדים, רצינו להתגבר, להצליח, להתמודד עם רגשי הנחיתות. כיצד אם כן מתמודדים ילדים עם רגש הנחיתות?

קיימות שלוש דרכים להתמודד עם רגש נחיתות:
יש ילדים שנקלעים למצב של נסיגה. ילדים אלו עשויים להישאר במצב של תלות גם כאנשים בוגרים, מכיוון שהם לא פיתחו יכולות התמודדות. ילדים אלו חשים שלהם עצמם אין השפעה על המתרחש. ניתן לשמוע אותם אומרים לעיתים קרובות: "אני לא יכול"; "תמיד זה קורה לי"; "זה לא בידי". ילדים אלו שבויים בתוך מעגל, המכונה "מעגל פ'" – פחד (ליזום, להביע דעה, לשאול), פקפוק (ביכולות שלי ובאמון שאני יכול לתת בזולת), פסימיות (טוב לא יהיה כאן...) ופסיביות (עדיף לא לזוז, כדי לא להיפגע).
ילד בן ארבע שאומר: "קשה לי, אני לא יכול" וההורים מרחמים עליו, ומתוך כוונה טובה ממשיכים להאכיל אותו בכפית ולהלביש אותו – עלול להאמין שהוא באמת קטן, חלש ולא יכול. זו השקפת עולם שיכולה ללוות אותו כל חייו.

ילדים אחרים, יבחרו בדרך המכונה "פיצוי יתר".  הרעיון של פיצוי על תחושת נחיתות  הוא מבורך: כאמור, הוא מייצר מוטיבציה לחקור, להתקדם ולהצליח. ואולם, תהליך זה מותנה: האם אדם פועל על מנת לקדם את עצמו תוך כדי תרומה לחברה (אז לא מדובר בפיצוי יתר) או שמא הוא מפתח פיצוי יתר – מצב שבו הוא עסוק בעצמו בלבד, וכדי לקדם את עצמו הוא עושה שימוש  רב בכוח. בפיצוי יתר,  כל ניסיון  של אדם לפצות על תחושת הנחיתות ממוקד בשאלה "מה יגרום לי להרגיש טוב יותר" מבלי לקחת בחשבון את טובתם של האחרים. אם למשל, כדי להתגבר על תחושת הנחיתות, ילד מכה ילדים אחרים או מכריח אותם לעשות כרצונו, הרי שהתנהגותו היא כוחנית.  כאשר ילד עורך מאבק כוח עם הסובבים אותו, הוא התגבר כביכול על תחושת הנחיתות – הוא מרגיש חזק. אלא  שהוא התגבר רק "כביכול". מדוע? יתכן שהוא חש חזק מאוד ברגע שבו היכה ילד אחר. יחד עם זאת, הפיצוי האמיתי על תחושת הנחיתות הוא, כאמור, בתחושה של להיות ביחד, לחוש ב"רגש השיתוף". ילד שבוחר בפיצוי יתר, אינו חש שמקומו בקבוצה החברתית מובטח: נהפוך הוא – הוא מבין שעליו להילחם ולהיות כל הזמן על המשמר. הוא ממשיך להרביץ, ההורים והגננת ממשיכים לגעור  בו – האם הוא מרגיש טוב בקבוצה החברתית?
אדלר כתב על כך: "אדם המרגיש עצמו חלש, יחפש תנאים בהם יוכל להרגיש חזק. הוא לא מתאמץ להיות חזק יותר או מיומן יותר כדי להתגבר על משימות החיים, אלא רק מתאמץ לעשות רושם שהוא חזק בעיני עצמו... הוא עשוי להרגיש שיכור כוח, אולם רגש הנחיתות האמיתי יישאר בתוכו. מצב כזה מוגדר כתסביך נחיתות... "(אתה וחייך)
 
הדרך השלישית היא פיצוי על תחושת הניתות באמצעות שיתוף פעולה. זו היא הדרך המומלצת על פי אדלר. רגש השיתוף, הוא התשובה של המין האנושי לתחושת הנחיתות שלנו אל מול היקום. היכולת לשתף פעולה מושתתת על אמונה אמיתית בשוויון ערך: כולנו, ילדים ומבוגרים, מכל דת גזע ומין, שווים בערכנו. ילד שגדל על בסיס ערכים מסוג זה, יוכל לחוות את מעגל ה – א': אומץ (לנסות, להתנסות, להיות בלתי מושלם) אמונה (בעצמי ובאחרים) אקטיביות (כדאי שאעשה – אני משפיע!) ואופטימיות (יהיה טוב, ותמיד נוכל לנסות שוב). אפשר להוסיף למעגל ה – א את האהבה.
כל אדם עושה, באופן מודע או בלתי מודע, את הבחירה שלו, כיצד להתמודד עם תחושת הנחיתות.
אם רגשי הנחיתות מנהלים אותנו, ואנחנו חוששים או מתביישים להודות בטעות (הילד שלי יגלה שאני לא מושלם) – יהיה לנו קשה מאוד, אולי אפילו בלתי אפשרי, לבקש סליחה. ואולם, אם אנחנו מעוניינים באמת לכונן משפחה, שהיחסים בה מושתתים על שוויון ערך,  לא יהיה לנו קשה לבקש סליחה: מכיוון שכולנו אנושיים, כולנו לפעמים טועים, ואנחנו רוצים לשתף פעולה כדי להתמודד יחד עם אתגרי החיים.

מה הילד לומד כאשר ההורה מבקש ממנו סליחה?
הורה שמבקש מהילד שלו סליחה, מעביר לילד מסר חשוב במיוחד: טעיתי, אני לא מושלם. ילד, שההורה שלו איננו מושלם, יוכל גם הוא לחוות את עצמו כשלם ובלתי מושלם. בקשת סליחה על ידי ההורים מעבירה את המסר שאנחנו בני אדם וכולנו שוגים לפעמים. אם ההורה מצטייר כ"מושלם" בעיני הילד, גדל הסיכוי שהילד לא יוכל לבוא ולהתוודות בפניו על חוסר המושלמות שלו, על טעות שעשה. אנחנו ממליצים, מעבר לבקשת סליחה, כי כל הורה ישתף את הילדים על בסיס יומי במשהו נעים שקרה לו (לדוגמא: "קיבלתי מכתב הערכה בעבודה על פרוייקט, לספר בקצרה על הפרוייקט, לעשות שימוש בשפה רגשית: "שמחתי", "התרגשתי"), ובמשהו פחות נעים שקרה לו. (לדוגמא: "שכחתי את המפתחות במכולת והייתי צריך לחזור לשם, כמעט איחרתי לפגישה ואני לא אוהב כשזה קורה לי"). מהי המטרה של הורה שלא משתף את הילד שלו בטעויות? הרי כולנו שוגים – מדוע הורים מסתירים את הטעות? אחת האפשרויות, היא כמיהה לילד שמתפקד ברמה גבוהה מאוד. אלא שילדים (כמו מבוגרים) אינם מושלמים ולעיתים הם טועים.
על כך כותב אדלר: "כל אימת שנשמע על מקרה שקר, עלינו לחפש הורה מחמיר. אין כל היגיון בשקר, אלא כשהאמת מסוכנת" (אדלר – אתה וחייך). שקרים, כמובן, זו אפשרות אחת, בה יכול לבחור ילד, שמרגיש שהוא לא עומד בציפיות הגבוהות של הוריו. ילד אחר יכול לבחור באופציה כזו : "ילד נואש, המגלה כי הוא יכול להשתלט על סביבתו באמצעות הדמעות, יהפך עד מהרה לבכיין".
הורים רבים חשים "חולשה" או "בושה" כאשר הם מבקשים סליחה מילדיהם, איך מתמודדים?
הורה שחש בושה לבקש סליחה, מוזמן לבדוק את העמדה שלו לגבי התפקיד ההורי, בהקשר של טעויות, אמירת סליחה והופעה כאנשים לא מושלמים מול הילדים שלנו. הרגשות שלנו אינם עומדים בפני עצמם – אלא נגזרים מהפרשנות שלנו. אם ההורה חושב: "אסור לי לטעות, אני חייב להצטייר בעיני הילד שלי כאדם מושלם, ואם טעיתי, עלי להסתיר את הטעות"  הוא בוודאי ירגיש חולשה ובושה אם יחליט לבקש סליחה. אולם אם אנחנו משנים את הפרשנות, למשל: "בני אדם טועים לפעמים - זהו נתון. גם אני אדם, גם אני טועה. אני לא רוצה להסתיר זאת מילדי, כי אני רוצה לכונן מערכת יחסים בה אפשר לדבר גם על טעויות, ואפשר בהחלט להתנצל" – הוא ירגיש נוח יותר לבוא ולשוחח עם הילד.   

האם בקשת הסליחה אינה פוגעת או מפוגגת את הסמכות ההורית או יוצרת היפוך בין התפקידים של ההורה והילד?
בעידן הדמוקרטי, הסמכות האוטוקרטית איננה "עובדת". הורים רבים מנסים להכניע את הילדים – לשווא. אנחנו חיים בעידן כזה, שבו הפחדה, איום וענישה לא יעזרו. הורים בתקופה הזו צריכים לרכוש כלים חינוכיים, התואמים את רוח התקופה. ביחסים טובים, ילדים יעריכו את הכנות ההורית. לא רק שלא תיפגע הסמכות שלהם – היא אף תתחזק, בזכות הכנות ושוויון הערך. כמובן, אין הכוונה שההורה יתרשל בתפקידו, או יזניח את הילד ואז יתנצל כדי "למחוק" את הטעות. מדובר בטעויות הנגרמות ללא מזיד.  

כיצד אפשר לבקש סליחה מהילד?
לפעמים אנחנו כועסים מאוד ואומרים מילים חריפות וקשות. למשל, הילד שפך שוקו על הספה החדשה, אחרי שההורה אמר לו בפירוש לא לקחת את השוקו לסלון. ההורים כעסו מאוד וצרחו: "אתה בלתי נסבל" ועוד... כאשר אני שואלת הורים בהדרכה, אם הם היו מתבטאים כך כלפי אורח שלהם, שהיה שופך קפה על הספה, הם אומרים: "ברור שלא!"  כאשר אני שואלת, כיצד היו מגיבים אם הגננת היתה מדברת כך אל הילד, הם אומרים: "מתלוננים. אולי אפילו מעבירים אותו גן". כלומר – לא הייתם מתנהגים כך אל זר, ולא הייתם מוכנים שאדם זר ידבר כך אל הילד שלכם. ברגע של כעס – טעיתם. למה לא לשתף את הילד? כעסתי, צעקתי. אני מצטער שאמרתי לך שאתה בלתי נסבל. אתם ודאי תוהים - ומה עם השוקו, ועם אי ההקשבה להורים? על כך בכתבה נפרדת, בה נדון בהתנהגויות מפריעות של ילדים.

למה לפעמים לילדים לא קל לסלוח?
הקשר הראשוני עם הילדים חל ברגע לידתם. אילו חוויות הם צברו מאז לידתם, כמה חוויות מעודדות וכמה חוויות מייאשות הם חוו עם הוריהם? ילד שמתנהג בדרך לא נאותה, הוא ילד שקשה לו – הוא ילד שזקוק לחיבוק של ההורים שלו, הוא זקוק להתייחסות נכונה מצד הוריו, על מנת לקבל מענה מתאים לצרכים הפסיכולוגיים שלו.
כיצד אפשר ללמד את הילד לבקש סליחה מזולתו?
דוגמא אישית היא הדרך החשובה ביותר. ילדים לומדים מתוך החוויה שלהם, הרבה יותר מאשר מכל ההרצאות המלומדות שלנו. כשאנחנו צווחים עליו: "דבר בשקט!!!" הוא לומד דווקא לצעוק... אם אנחנו נבקש סליחה – יש סיכוי שגם הוא יוכל לבקש סליחה, ולא לראות בכך פגיעה בכבודו.
 
לסיכום, אם נסכים שאנחנו לא מושלמים, יהיה לנו קל יותר לבקש סליחה. בעזרת דרכי חינוך המותאמות לעידן הדמוקרטי, נוכל לבנות משפחה המושתתת על שיתוף פעולה. אם נמשיך להציג את עצמנו כמושלמים ולא נבקש סליחה – הילדים שלנו כנראה יבחרו לסגת או לעשות "פיצוי יתר". הבחירות הן של הילדים, אך לנו יש השפעה רבה עליהן!

אם נסכים לקבל את עובדת היותנו בלתי מושלמים, אם נשכיל להודות בכך בפני עצמנו ובפני ילדינו, נוכל ליצור מערכות יחסים כנות יותר וקרובות יותר. דבריו של אדלר, אולי ייקלו עלינו להרחיב את הפרשנות שלנו לנושא הנחיתות, העליונות והסליחה:
"אילו היה מבקר בעולמנו יצור מכוכב אחר, קרוב לודאי שהיה מגיע למסקנה, שלמרות המאמצים שהשקיעו בני האדם בהקמת מוסדות וארגונים, כלי נשק ואמצעי הגנה לביטחונם, בתים למסתור, בגדים לחמם את גופם ודרכי תחבורה נוחות, הרי הרגשתם הפנימית היא כי הם היצורים החלשים ביותר על פני כדור הארץ. ואמנם, במובן מסוים האדם הוא היצור החלש ביותר: אין לו את הכוח של האריה או של הגורילה וחיות רבות אחרות שמסוגלות להתמודד עם קשיי החיים לבדן..."
"החולשה והמגבלות של הפרט מונעים ממנו להשיג את מטרותיו לבדו. אילו היה חי בבדידות והיה מנסה להתמודד עם הבעיות לבדו, היה נכחד. אדם בודד לא היה יכול להמשיך לחיות ולא היה יכול להמשיך את חיי האנושות. אדם לעולם קשור בבני אדם אחרים בגלל חולשתו, חוסר יכולתו ומגבלותיו. הצעד הגדול שעשה האדם לטובתו ולטובת האנושות כולה, היה בהתחברות". (אלפרד, א (1984) "אתה וחייך")

----------------------
מקורות:
אלפרד,א (1984) אתה וחייך. ת"א: מכון אדלר.
אלפרד,א ( 2010) הכרת אדם. יזרעאל: הוצאת ספרים אקדמית יזרעאל.
אלפרד,א (2008) משמעות חיינו. אור יהודה: דביר.
דרגו מאמר זה
(4 דירוגים)

מידע נוסף

  • authorId: 1005

קראו עוד בנושא...

  • איך טקסים משפחתיים תורמים לקשרים משפחתיים?
    פסח הוא חג המלווה בהרבה מאוד טקסים. לכל משפחה טקסים ומנהגים משלה, אורית ויג, מדריכת הורים ועובדת סוציאלית (MSW) מסבירה כיצד טקסים נוצרים במשפחה ומדוע הם חשובים. 
    עוד
  • מה הקשר בין הפרעת קשב וריכוז והפרעות שינה אצל ילדים
    לשינה וערנות יש השפעה והשלכות על חיי היום יום בהיבטים שונים, ובעיקר התנהגותיים, ומהווה מווסת מכריע בהתפתחותה  של התאמה חברתית, אקדמית ושל יציבות נפשית. במאמר זה אורן זך, מדריכת הורים ומומחית בתחום אתגרי קשב וריכוז, בוחנת את הקשר בין הפרעת קשב וריכוז והפרעת שינה.
    עוד
  • אבא, אמא תקשיבו לי בבקשה!
    הורים לילדים צעירים מתלוננים על כך שילדיהם לא מקשיבים להם. הורים למתבגרים צעירים ובני נוער מוטרדים שכמעט ואינם יודעים מה עובר על ילדיהם בחיי היום יום. הקשבה הינו כלי התקשורת החשוב מכולם המבטיח שמירה על יחסים טובים, אז מדוע הפסקנו להקשיב ואיך נגרום לילדים להמשיך לדבר.
    עוד
  • תקשורת? זה מדבק
    על פי אדלר, יש לתקשורת השפעה רבה על עיצוב תפיסת עולמם של הילדים. אם כך, כיצד נתקשר באופן יעיל עם ילדנו כך שהמטרות שלנו יבואו לידי ביטוי באופן מיטבי. מאמרה של ענבל עובדיה, מדריכת הורים בשיטת אדלר. 
    עוד
  • איך ילדים לומדים? גם בחופש הגדול
    לעיתים נראה כי ילדנו מעבירים את החופש הגודל בחוסר מעש ובבטלה, אך למעשה הם לומדים בכל רגע נתון. בכתבה הבא, אורית וייג, עובדת סוציאלית, מדריכת הורים ובעלת הורות בנחת מסבירה כיצד למידה זו מתרחשת.
    עוד