התקשרו להורים ברשת Logo

מאמרים שיכולים לעניין אותך



בשלים לכיתה א' - לא רק בשלות ללמוד

בית הספר מציב בפני הילדים אתגרים רבים: מטלות קוגניטיביות, משימות הדורשות התמודדות חברתית כמו יצירת קשרים, שיתוף פעולה בכיתה והשתלבות בהפסקה ומשימות רגשיות כמו דחיית סיפוקים והכלת תסכולים. אם כן, מתי נדע שהילדים שלנו בשלים לעלות לכיתה א'? המאמר דן בשאלת מוכנותו של ילד לכיתה א' על פי התיאוריה האדלריאנית.
אורית רוזנבוים, מנחה בכירה במכון אדלר
דרגו מאמר זה
(4 דירוגים)

בית הספר מציב בפני הילדים אתגרים רבים: מטלות קוגניטיביות, מטלות הכוללות כישורים מוטוריים כמו ציור וכתיבה, משימות הדורשות התמודדות חברתית כמו יצירת קשרים, שיתוף פעולה בכיתה והשתלבות בהפסקה ומשימות רגשיות כמו דחיית סיפוקים והכלת תסכולים. בתקופת הגן, הילדים עסקו בעיקר במשחק ואילו בכיתה א', הם  נדרשים ללמוד קרא וכתוב, חשבון וגם להכין שיעורי בית. מתי הילדים שלנו בשלים לעלות לכיתה א' והאם די בבשלות קוגניטיבית על מנת להיכנס לכיתה א'.

הוריה של מיקה (שם בדוי) פנו להדרכת הורים בראשית החופש הגדול, חודשיים לפני תחילת כיתה א'.

"מיקה  בת השש מקבלת הכול" סיפרו הוריה. "היא מוקפת חום ואהבה. היא ילדה סקרנית, אשר קוראת וכותבת. אבל, כאשר משהו לא מתקיים בדיוק כפי שהיא רוצה – היא פורצת בבכי קורע לב. אנחנו לא יכולים להבין, למה היא מתנהגת כך, אנחנו מאוד חוששים מה יהיה בכיתה א', כשהיא תצטרך להכין שיעורי בית, להצביע בכיתה. אנחנו מאוד מתוסכלים ומאוד דואגים. באנו כדי להבין, למה ילדה שמקבלת הכל, מתנהגת כך..."

במקום לשאול "למה"  נתמקד בשאלה– "לשם מה?

התיאוריה האדלריאנית, היא תיאוריה ממוקדת מטרה. לכל התנהגות נתונה על ציר הזמן, יש עבר – דברים שכבר קרו, מהם הסיקה מיקה כיצד כדאי לה להתנהל בעולם. בכל נקודה על ציר הזמן, אפשר גם להתבונן קדימה – לשם מה מיקה עושה את הדברים שהיא עושה כעת? יש גם סיבות, והן נעוצות בעבר, וגם מטרות, המכוונות קדימה, אל העתיד. במקום "למה" – שאלה המתייחסת לעבר, אדלר מתמקד בשאלה– "לשם מה?" או מהי המטרה של מיקה, אשר מפגינה חוסר שביעות רצון תמידי? השאלה הזו "לשם מה?"  היא בעלת אוריינטציה עתידית. אדלר לא טוען שאין סיבות להתנהגות! בוודאי שיש סיבות – אך הן נעוצות בעבר, הן בחזקת נתון. להתנהגות האדם יש גם מטרות – הן מכוונות לעתיד, הן טרם התרחשו וזה מקום נפלא להשפיע, לשנות, לכוון. תפישה מטרתית שונה מהותית מתפישה סיבתית, המתמקדת בניתוח העבר.  לכן, אנחנו האדלריאנים לא  נתמקד בהסבר שעיקרו "למה", אלא, בהבנת תפישת עולמה של מיקה, וכמובן – בהשפעה, מה ניתן לעשות מכאן ואילך.

הורים השתדלו למנוע מפגש בין מיקה לבין חוסר שביעות רצון

בקשתי דוגמאות להתנהלות של מיקה, אשר גורמות להורים לחוש תסכול. לכאורה, התנהגויות שאינן קשורות לעלייה לכיתה א'. ההורים סיפרו, שהם משתדלים מאוד למנוע כל מפגש בין מיקה האהובה  לבין חוסר שביעות רצון. אבל היא תמיד לא מרוצה. כך למשל זה נראה: בחנות הצעצועים ההורים אומרים למיקה – תבחרי לך בובה, נקנה לך מתנה. אבל מיקה מתעקשת לרכוש שתי בובות זהות, שתהיינה תאומות. "יש לך המון בובות בבית" מנסים ההורים לשדל את מיקה "תבחרי לך אחת, אין צורך בשתיים"... מיקה מתעקשת, מתנהל משא ומתן ולבסוף ההורים קונים לה את שתי הבובות.

בארוחת הערב מיקה לא מוכנה לבוא לאכול. אבא ואמא קוראים לה, אך היא עסוקה עם הבובות התאומות. כאשר מיקה מגיעה למטבח, היא טועמת מהחביתה, מרחיקה את הצלחת ואומרת: "החביתה  קרה". ההורים, ניחשתם נכון – מטגנים לה חביתה חדשה. "היא ילדה, אנחנו אוהבים אותה מאוד, ורוצים שהיא תהיה כל הזמן מאושרת" אומרים הוריה של מיקה.

למרבה האירוניה, החוזה הבלתי כתוב בין מיקה לבין הוריה אינו מאפשר לה להיות מאושרת: על פי החוזה, מיקה מודיעה מה רצונה – וההורים ממלאים מיד כל משאלה שלה. מיקה ביקשה וקיבלה? החוזה עובד, אפשר להמשיך. מיקה ביקשה ולא קיבלה?
על פי ניסיונה של מיקה, צריך להפעיל עוד.

קצת לחץ על ההורים – והמשאלה תתגשם.

מיקה אף פעם אינה מביעה שביעות רצון רבה, כי אם היא תהיה מרוצה, קיים חשש, שזרם הנתינה של ההורים שלה ייחלש. היא מקפידה להיראות כעוסה, וההורים מקפידים לעשות כרצונה. כל אחד מהצדדים ממלא בנחישות את חלקו בהסכם הלא כתוב, והחוזה עובד.

הוריה של מיקה יצרו עבורה מציאות בדויה: "את מרכז העולם – וכל שתבקשי – יינתן לך מיד". בכל פעם, כאשר מיקה מביעה אי שביעות רצון – ההורים מפצים אותה. כל "פיצוי" כזה מעביר לילדה מסר: "אכן, נגרם לך עוול – לכן, את ראויה לפיצוי". התנהגותה של מיקה הולכת ומחמירה, היא סובלת והוריה סובלים. למיקה יש מטרה: לשמור על מקומה כמרכז העולם, הילדה שהוריה עסוקים – כל הזמן –  בשאלת האושר שלה. הם מתאמצים: קונים, מטגנים עוד חביתה, מודאגים כשהיא מביעה אי שביעו רצון – והיא, מצידה, עסוקה בשימור המצב. זו המטרה שלה כרגע: לקבל הכל, ולהפגין אי שביעות רצון, כשזה לא קורה. ההורים מפנקים ומיקה מתפנקת.

אלפרד אדלר שהדגיש את הגורם החברתי והבחירה החופשית בעולמו של האדם, הוא תיאר את הילד המפונק כ: "כדור חסר כוח התנגדות לתשוקותיו." מיקה המוכשרת יודעת לקרוא ולכתוב, אך יתכן שבאמת יהיה לה קשה להמתין בכיתה א עד שהמורה תפנה אליה. ניתן לשער שהיא  תתקשה להפסיק משחק מרתק בהפסקה או להיכנס לכיתה עם הצלצול – כי זה לא "כייף" והיא רגילה להתנהל, כל הזמן, ב"כייף". כייף זה דבר נפלא – הבעיה היא שילד שחושב בטעות שכל הזמן מתנהלים אך ורק בכייף – יפגוש מציאות אמיתית (ולא תמיד היא "כייפית"), ולא ידע כיצד להתמודד עימה.

לא די בבשלות קוגניטיבית כדי להשתלב בכיתה א'

נחזור לשאלת העלייה לכיתה א'.  לא די בבשלות קוגניטיבית כדי להשתלב בכיתה א'. בשלות לכיתה א' דורשת התייחסות לכלל עולמו של הילד תוף התייחסות להיבטים  קוגניטיביים, רגשיים, פיזיולוגיים וחברתיים. כאשר היבט מסוים ביכולותיו של הילד דורש חיזוק – יש לחזק אותו. מיקה למשל, צריכה ללמוד להתמודד עם תסכול, על מנת לפתח את יכולותיה הרגשיות ולרכוש אמונה ביכולותיה לדחות סיפוקים. הוריה של מיקה צריכים להאמין ביכולת שלה לדחות סיפוק ולהכיל תסכול -  וללמד אותה להתאפק, להתחשב, ולשתף פעולה. תפקידם כרגע הוא לסייע למיקה לשנות תפישת עולם ומטרה.  את תפישת עולמה הנוכחית של מיקה אפשר לנסח כך, למשל, "אני במרכז, תמיד וכל הזמן, ואתם פה כדי לשעשע אותי" – ומכאן המטרה: אני ארבה להפגין אי שביעות רצון – כדי שתתאמצו יותר...  להדרכת ההורים היו מספר מטרות:

  • לשקף להורים את התפישה המוטעית של מיקה, ואת המטרה להרגיש כל הזמן מרכזית מאוד – כזו שצריכה תמיד לקבל, וממש לא צריכה להתחשב או לתת.
  • לנסח מטרה חדשה. המטרה: להיות חלק מהמשפחה, חלק מכל שדה חברתי – כלומר, לדעת גם לתת וגם לקבל.
  • לתת להורים מגוון כלים, אשר יאפשרו להם לאפשר למיקה לשנות תפישת עולם. זה חשוב לרווחתה של מיקה בכלל – לא רק "לכבוד" כיתה א. ההורים למדו במפגשים שלנו מה לעשות (הכלים הם רבים: להקשיב, לנהל שיחה משפחתית, לתת למיקה התייחסות אישית בדרך נכונה, חוקים וגבולות, עידוד, תקשורת מכבדת ועוד) וגם איך לעשות זאת. נכיר כלים אלה בכתבות הבאות.

המאמר נכתב על ידי אורית רוזנבוים - מנחה בכירה במכון אדלר, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית. ספר שלה בנושא יחסי הורים וילדים בעידן הדמוקרטי יראה אור בקרוב.

חלק השני של מאמר זה, מתמקד בניתוח ציורים ובבשלות לכיתה א', נכתב על ידי מיכל וימר –  תרפיסטית בהבעה ויצירה (M.A)  מומחית לפענוח ציורי ילדים, מחברת הספר: "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים"

דרגו מאמר זה
(4 דירוגים)

קראו עוד בנושא...

  • תקשורת? זה מדבק
    על פי אדלר, יש לתקשורת השפעה רבה על עיצוב תפיסת עולמם של הילדים. אם כך, כיצד נתקשר באופן יעיל עם ילדנו כך שהמטרות שלנו יבואו לידי ביטוי באופן מיטבי. מאמרה של ענבל עובדיה, מדריכת הורים בשיטת אדלר. 
    עוד
  • כיצד נסביר לילדים את ההבדל בין רוצה לבין צריך?
    ילדים זקוקים לחוקים וגבולות – אלה מקנים להם תחושה של קביעות, יציבות, סדר, ארגון והיגיון, וכך הורים רבים נוטים לשלול מראש רצונות של ילדיהם. אז במקום לומר "לא!" בואו נבדוק כיצד נוכל ללמד את הילדים שלנו את ההבדל בין רוצה לצריך. מאמרה של אורית רוזנבוים, מדריכת הורים בכירה במכון אדלר. 
    עוד
  • 8 שאלות שכדאי לכם לשאול את היועץ או המטפל לפני שמתחילים

    בעידן שבו הורים מחפשים מענה מהיר לבעיות של ילדיהם, על מצע פורה מתפתח שוק של ייעוץ הורי שנותן מענה בשבלי התפתחותי, החל מהלידה ואפילו משלב ואפילו טרום לידה. כך קורה, שהשוק כיום בשירותי הדרכה בנושאי, הנקה, שינה, ליווי התפתחותי, וטיפול רגשי לילד והדרכת הורים. השאלה היא מה כדאי להורים לשאול לדעת על אותם יועצים ומדריכים לפני שהם מפקידים בידיהם את אחד הנושאים המשמעותי ביותר בחייהם? 

    עוד
  • לריב כדי להתפתח? כיצד לבנות מערכת יחסים בריאה בין אחים
    אין כמעט דבר שגורם לנו לתחושת סיפוק גדולה יותר מלראות את ילדינו חולקים, משתפים, צוחקים ונהנים יחד עם אחיהם. יחסים בין הילדים בבית משפיעים ישירות עלינו כהורים, כשהם חיוביים אנחנו מאושרים וחווים זאת כהישג הכי גדול שלנו, ומאידך, כשהם רבים ומקנאים זה עלול לעורר בנו תחושת כישלון ואכזבה ותסכול רב. כיצד נוכל לסייע להם לבנות מערכת יחסים בריאה? מאמר של רוית גולן, מטפלת רגשית בעזרת בעלי-חיים ומדריכת הורים.
    עוד
  • כיצד נוכל להבין את הילדים שלנו טוב יותר
    הורים רבים עסוקים בשאלה, האם הם מבינים את ילדהם טוב מספיק? הם משקיעים זמן רב בניתוח אירועים ובתקשורת עם ילדהם. במאמר זה, אורית רוזנבוים, מדריכת הורים בכירה במכון אדלר, מסבירה כיצד נוכל להבין את ילדנו טוב, להקשיב להם ולפתור קונפליקטים באמצעות הבנת החושים הדומיננטים בשלושה צעדים. 
    עוד