התקשרו להורים ברשת Logo

מומחים מובילים - הדרכת הורים

אורית רוזנבוים
הדרכת הורים, קבוצות הורים והדרכה פרטנית

מומחים מובילים - טיפול זוגי

מה כדאי לקנות?

  • בובה סנסורית לתינוקות ופעוטות - דבי הדבורה

    3

  • בובה סנסורית לתינוקות ופעוטות - טובי הכבשה

    girlsheep

מאמרים שיכולים לעניין אותך



שעת האמבטיה ועיצוב האישיות של הילד? האם הם קשורים אחד לשני?

במשפחה האוטוקרטית, במשפחה האנארכית וגם במשפחה שהיחסים בה הם דמוקרטיים - מתרחצים. מה לומד בכל אחת מהן הילד על עצמו ועל העולם? האמבטיה כמשל.
אורית רוזנבוים, מנחה בכירה במכון אדלר
דרגו מאמר זה
(2 דירוגים)
בכל משפחה מתקיים סוג תקשורת שונה, אשר מתווה את מערכת היחסים של ההורים עם הילדים. ההתנהלות במשפחה  משפיעה מאוד על תפיסתו של הילד את העולם, ועל האסטרטגיות שיפתח כדי להתמודד עם מצבים שונים, הן במשפחה והן מחוץ לכותלי הבית. הפרק הזה, מתוך הספר "תפקיד חייך" מציג סוגי משפחות שונות, וממשיל את שעת המקלחת כמיקרו-קוסמוס לעולמו של הילד. אז כיצד נראית שעת הערב, לפני האמבטיה, בשלושת סוגי המשפחות?

ההורים הם בעלי הבית – המשפחה האוטוקרטית

במשפחה האוטוקרטית, זו שההורה מודיע מה רצונו, והילד אמור לציית, זה יכול להישמע למשל כך:
"אמרתי לך חמש פעמים להיכנס לאמבטיה. תיכנס מיד לאמבטיה, או שאכניס אותך בכוח!"
הבהרה חשובה: "בחירה" בין כניעה (תיכנס מיד) לבין הכנעה (אכניס אותך בכוח לאמבטיה) זו לא בחירה! השיח מתנהל עם סימני קריאה, כאשר ההורה מצווה, והילד אמור להיות "ממושמע".
מה עשוי הילד להסיק?
אפשרות אחת:
  • מי אני? קטן, חלש, מוכנע.
  • מיהם האחרים? חזקים, מכניעים.
  • איך החיים אמורים להיות, כדי שאני ארגיש במיטבי? חיים, בהם אני כל הזמן מנצח. אני חייב להתחזק, כדי שאוכל תמיד לנצח!
  • מה מסוכן עבורי? להפסיד.
הילד עשוי להסיק, כי העולם מתחלק לחזקים ולחלשים. מצבם של החזקים טוב, מצבם של החלשים בכי רע. מה אעשה כדי להשתלב בעולם? אסור לי להפגין חולשה. אסור לי לוותר. אני אוכיח לכולם שאני שייך לחזקים! איך אעשה זאת?
קיימות דרכים רבות. הילד יבחר דרך, אשר תקרב אותו אל המטרה שהציב לעצמו – להשתייך למעמד החזקים. הוא יבחר לקלל, להרביץ, להתחצף, "לעשות דווקא", או כל דרך אחרת, אשר תאפשר לו להרגיש חזק. בכל פעם, כאשר ההורים שוב צועקים עליו או מענישים אותו – הם מחזקים את השקפת עולמו: החזק מכניע, החלש מוכנע. הילד מחריף את המאבק. ההורים מתוסכלים. מישהו מאושר כאן? לא ממש.
שימו לב - מישור הייחוס של הילד הוא הציר האנכי: הוא רוצה להיות חזק יותר – ועסוק בהשוואת מיקומו למיקומם של האחרים. השקפת עולם אנכית אינה מאפשרת להרגיש תחושת שייכות: התחושה שאני חלק מהמשפחה, חבר שווה ערך בה. אפשרות שנייה:
  • מי אני? קטן, חלש, מוכנע.
  • מיהם האחרים? חזקים, מכניעים.
  • איך החיים אמורים להיות, כדי שאני ארגיש במיטבי? אני חייב להוריד פרופיל, כדי שיניחו לי.
  • מה מסוכן עבורי? להסתבך עם החזקים.
לכן, עשוי להסיק הילד, אעשה כל מה שאומרים לי. אפילו אתחנף, כדי שיהיו מרוצים ממני. שאלה למחשבה: אם הוא כל הזמן מְרַצֶּה – איך נדע אם הוא באמת מרוצה?
גם ילד זה גיבש לעצמו תפישת עולם אנכית. הוא בוחר לסגת – מאחר ואינו חש חלק מהקבוצה החברתית. תחושת השייכות שלו רעועה. כואב לו בתחושת השייכות.
קיימות כמובן דרכי התנהלות נוספות רבות ומגוונות, אותן יכול לאמץ ילד הגדל במשפחה האוטוקרטית. למשל: בגן, ארביץ לחלשים ממני – כי אני יכול. או: אתחבר עם ילדים חזקים, ואעשה כל מה שהם מצווים עלי לעשות – כי אני חלש, ויש חזקים שאומרים לי מה לעשות. המשותף לכל דרכי ההתנהלות הוא תפישת העולם האנכית, אשר אינה מאפשרת להרגיש חלק מהקבוצה החברתית. נוכל להרגיש שייכים, רק אם וכאשר הצרכים הפסיכולוגיים שלנו יקבלו מענה: להיות גם אהוב וגם נחוץ וגם בעל יכולות, המביאות לידי ביטוי את הייחודיות שבי, תוך כדי השתלבות בשדה החברתי.  לגבש תפישת עולם אופקית, לשתף פעולה – ולהרגיש חלק מהקבוצה החברתית.
חשוב להבין, אין לנו שליטה על המסקנות שיסיק הילד, לגבי דרך ההתנהלות ה"נכונה" עבורו בעולם. עם זאת, יש לנו השפעה רבה, על תהליך גיבוש המסקנות שלו.

ORIT BOOK

הילדים הם בעלי הבית – המשפחה האנארכית

המטרה ההורית במשפחה הזו, היא לגדל ילד מאושר. לכן, אין חוקים ואין גבולות, פשוט "זורמים" עם הרצון של הילד.
כיצד נראית שעת האמבטיה במשפחה האנארכית?
הורים במשפחה האנארכית, מרבים לדבר בסימני שאלה: "רוצה?", "מתאים לך?", "בא לך?" בעניין הרחצה שואל ההורה: "רוצה להתרחץ?"
עצם הצגת השאלה, איננה נכונה. השאלה איננה האם הוא רוצה – אלא איך? (אמבטיה או מקלחת) ומתי? (לפני האוכל? אחרי האוכל?)
הילד משיב: "לא בא לי!" ההורה מסביר, מפציר, אולי אפילו מתחנן. הילד בשלו: "לא בא לי! אני רוצה לראות טלוויזיה / לשחק / תקריא לי עוד סיפור..."
הואיל וההורים במשפחה זו מוכנים "לעשות הכול" למען אושרו של הילד, הם נענים לכל דרישה שלו. מה קורה במפגש של הילד, עם החיים שמחוץ לבועה הביתית?
החוזה של ילדים אלו עם המציאות, הוא בלתי מציאותי בעליל. כאשר יפגוש הילד את החיים האמיתיים, הוא יחווה תסכולים רבים: הוא יזמין חבר, ויצטרך לחלוק עימו משחק. הוא יצטרך להמתין לתורו להיות "אבא של שבת" בגן. בחיים האמיתיים, לא הכל יקרה כפי שהוא רוצה ובדיוק ברגע בו הביע את רצונו. הילד עתיד לחוש תסכול רב, בשל הפער הבלתי נסבל בין השקפת העולם שגיבש בביתו, לבין המציאות. נכון, כל משפחה היא יישות בעלת מאפיינים משלה, אך היא אינה חייבת להיות בועה. רצוי שהמשפחה תהיה מחוברת להיגיון הכללי, על פיו מתנהלים החיים שמחוץ לבית.
הורה שמשדר לילד שלו: "אתה מיוחד. מורם מעם" אינו מאפשר לו להיות חלק מהקבוצה. המיוחסים משלמים מחיר כבד: מיוחס אינו  חלק מהכלל.
ממגוון התנסויותיו במשפחה, הילד עשוי לפתח השקפת עולם כזו, למשל:
  • מי אני? מרכז העולם. אני עושה רק מה ש"בא" לי.
  • מיהם האחרים? נמצאים פה כדי לגרום לי – כל הזמן - אושר.
  • איך החיים אמורים להיות, כדי שאני ארגיש במיטבי? אני חייב לקבל תמיד כל מה שמתחשק לי.
  • מה מסוכן עבורי?  להתחשב, לדחות סיפוקים, להתמודד עם תסכולים, להתאים את עצמי לדרישות החברה, להתנהל בתוך מסגרת של חוקים וגבולות, כל אלה נועדו לאחרים, לא לי!
הילד עסוק בעצמו, ברצונות שלו. מבחינתו, האחרים אמורים לעשות כרצונו. הוא אינו אמור להתחשב בהם, להקשיב, להתאים את עצמו.
הורים רבים, הנקלעים לסיטואציות, שעשויות להיות  מתסכלות מאוד – כועסים מאוד – זונחים את סימני השאלה ("מה אתה רוצה?" "ואם אני אשב לידך?" "ואם אקרא לך עוד סיפור אחרי האמבטיה?") ועוברים אל השיטות הוותיקות - השיטות האוטוקרטיות: "לך מיד להתקלח!!! די, נמאס לי!!! תקבל עונש!!!" (שימו לב – חזרנו אל סימני הקריאה). את ההשלכות של ההתנהלות האוטוקרטית אנו כבר מכירים.

גם אם ההורה מצליח לא לצאת מכליו, ולהמשיך בהתנהלות ה"זורמת" – הן ההורה והן הילד לא ממש מאושרים:
אם ההורה אומר: "טוב, אל תתרחץ" – הוא מעביר, מבלי להתכוון לכך, מסר נוסף: אני יודע מה נכון עבורך, אבל אני נכנע לגחמות שלך. בעצם, ההורה נותן עדיפות לרצון של הילד על פני הצורך של הילד – להיות נקי ובריא. ההורה אמור להיות סמכות עבור הילד – אדם, שהילד יכול לסמוך עליו. הורה שנוהג כך, פוגע בסמכות שלו, כי הוא אינו פועל באחריות (הוא אחראי על רווחת הילד) ובמומחיות (הוא זה שיודע מהם הצרכים, להם יש לתת מענה). הילדים שלנו הרי אמורים לסמוך עלינו, שנכיר את הצרכים שלהם ושניתן להם מענה. 
והילד? "זורם" על הציר האנכי – אני למעלה, קובע. ההורה למטה – ממלא את כל רצונותיי. אין כאן מודל לשיתוף פעולה, וגם לא להרגשת שייכות מבוססת.
כמובן, אין מדובר על מקרה חד פעמי, בו הילד עייף, וההורה מוכן לדחות את האמבטיה למחר. מדובר על התנהלות קבועה, על הלך רוח – בו הילד מכתיב את רצונו, וההורה, במסווה של "זורם" עם הילד – אינו מציב חוקים וגבולות.

הבית שייך לכולנו – המשפחה שהיחסים בה הם דמוקרטיים

כיצד נראית שעת האמבטיה במשפחה שהיחסים בה הם דמוקרטיים?
ההורים במשפחה שהיחסים בה דמוקרטיים מציבים מטרה הורית: לגדל ילד אחראי, עצמאי ובעל תחושת ערך טובה. הם מבינים, כי תשתית כזו תאפשר לילד לתפקד היטב במשימות החיים השונות ולחוש סיפוק ואושר. מצוידים במצפן הזה, הם אינם זקוקים ל"טיפים" בגידול ילדים. מול המטרה ההורית שגיבשו, הם בוחנים את עצמם:
אם אכניס אותו בכוח לאמבטיה, אתרום להתפתחותו כילד אחראי, עצמאי ובעל תחושת ערך טובה? התשובות הן, כמובן, לא, לא ולא. לכן – לא אכניס בכוח ילד לאמבטיה.
אם אתן לו כל מה שהוא רוצה (אוותר על אמבטיה, אתן עוד סוכריה אחת, ואז, עוד אחת ודי, וכעבור דקה אנהל משא ומתן על "האחרונה") האם גבוהים הסיכויים שאתרום להתפתחותו כילד אחראי, עצמאי ובעל תחושת ערך טובה? לא. כנראה אגרום לו להאמין, כי כאשר הוא מפעיל לחץ - אני נותן לו כל מה שהוא מבקש, כי לדעתי אין הוא מסוגל לדחות סיפוק ולהכיל תסכול.
אם מאפשרים לילד לגדול כשווה ערך בין אנשים שווים בערכם, כאשר הוא אינו מרכז העולם, אינו מרומם ואינו נחות – אלא במקום טוב של שיתוף פעולה, יש סיכוי רב שהילד יפתח השקפת עולם, המאפשרת לו לתרום, להועיל, לקבל וליהנות. גוברים הסיכויים, שהוא יפתח השקפת עולם כזו:
  • מי אני? שווה ערך בעולמם של בני האדם.
  • מיהם האחרים? אנשים שערכם שווה לערכי.
  • איך החיים אמורים להיות, כדי שאני ארגיש במיטבי? עלי לדעת גם לתת וגם לקבל – להשתלב בחברת בני האדם, תוך מתן ביטוי לאישיותי הייחודית.
  • מה מסוכן עבורי?  סכנות מציאותיות – מים רותחים, להתכופף מעל מעקה, להתפרץ לכביש. בני אדם הרוצים עצמאות, צריכים להתנהל בעולם באחריות.
לכן, במקום להודיע לו :"אתה נכנס תוך דקה לאמבטיה!" נתווך את המציאות, תוך מתן בחירה. מתווכים מציאות? בסוף המשפט יש נקודה. "השעה שבע. צריך להתרחץ". לילד מותר להתנגד ולומר, "אני עייף", "לא מתחשק לי", "בכלל לא שיחקנו היום בארגז החול". תפקידנו להזכיר, "אנחנו מתרחצים כל יום. אנחנו שומרים על הניקיון והבריאות". לאחר תיווך המציאות, תוצע בחירה. כאן מצטרף סימן השאלה, לא לגבי האם מתרחצים, אלא לגבי מתי ואיך. "אתה יכול לבחור, האם אתה מעדיף אמבטיה או מקלחת?" "האם אתה רוצה לאכול לפני האמבטיה, או אחריה"?
אנחנו מנהלים שיח בגובה העיניים עם הילד. אנחנו לא כופים ("מיד!!!") ולא נכנעים ("אם לא בא לך – אל תתרחץ"). אנחנו מאפשרים בחירה, בתוך מסגרת של מציאות, בה צריך להתרחץ. סימני הקריאה שמורים לשעת חירום. בתקשורת היומיומית שלנו, אנו משתפים ומביעים צרכים ורצונות, עם נקודה בסוף המשפט. נושאים הפתוחים להתייעצות ולבקשת עזרה, יגיעו עם סימן שאלה.
ההיגיון הפרטי - התשובות שיתנו הילדים שלנו לארבעת השאלות, הוא היצירה הייחודית של הילד. אנחנו יכולים להשפיע על ההיגיון הפרטי המתגבש, באמצעות דרכי החינוך שלנו. דרכי החינוך, כפי שראינו, נגזרות מהשקפת העולם של ההורים ומן החזון ההורי שלהם.
רוצים לגדל ילד מאושר? במקום לחפש דרכים לגרום לו אושר, גבשו השקפת עולם הורית מבוססת. כאשר עומדת לנגד עינכם מטרה – תוכלו לבחון, האם הבחירה שלכם (להכניס אותו בכוח לאמבטיה, להיענות לכל דרישה בלתי הגיונית או לנהל עמו תקשורת מכבדת) מקדמת אתכם או מרחיקה אתכם מן המטרה ההורית שהצבתם לעצמכם.
שיתוף פעולה מאפיין את התנועה על הקו האופקי:  בני אדם מתנהלים מתוך שוויון ערך וכבוד הדדי. ההורים והילדים – כולם שווי ערך. הילד מבין שעליו להתרחץ, כי כולנו שומרים על היגיינה ומתרחצים (ולא מפני שציוו עליו להתרחץ). הוא אינו מוכנע, אלא שותף: "אתה רוצה להתרחץ היום עם הברווז או עם הכדור?"
--------------------------------------------------------
מתוך "תפקיד חייך", ספרה של אורית רוזנבוים. לרכישה מוקדמת של הספר: http://bit.ly/1xQVGEE

דרגו מאמר זה
(2 דירוגים)

מידע נוסף

  • authorId: 1005

קראו עוד בנושא...

  • איך טקסים משפחתיים תורמים לקשרים משפחתיים?
    פסח הוא חג המלווה בהרבה מאוד טקסים. לכל משפחה טקסים ומנהגים משלה, אורית ויג, מדריכת הורים ועובדת סוציאלית (MSW) מסבירה כיצד טקסים נוצרים במשפחה ומדוע הם חשובים. 
    עוד
  • מה הקשר בין הפרעת קשב וריכוז והפרעות שינה אצל ילדים
    לשינה וערנות יש השפעה והשלכות על חיי היום יום בהיבטים שונים, ובעיקר התנהגותיים, ומהווה מווסת מכריע בהתפתחותה  של התאמה חברתית, אקדמית ושל יציבות נפשית. במאמר זה אורן זך, מדריכת הורים ומומחית בתחום אתגרי קשב וריכוז, בוחנת את הקשר בין הפרעת קשב וריכוז והפרעת שינה.
    עוד
  • אבא, אמא תקשיבו לי בבקשה!
    הורים לילדים צעירים מתלוננים על כך שילדיהם לא מקשיבים להם. הורים למתבגרים צעירים ובני נוער מוטרדים שכמעט ואינם יודעים מה עובר על ילדיהם בחיי היום יום. הקשבה הינו כלי התקשורת החשוב מכולם המבטיח שמירה על יחסים טובים, אז מדוע הפסקנו להקשיב ואיך נגרום לילדים להמשיך לדבר.
    עוד
  • תקשורת? זה מדבק
    על פי אדלר, יש לתקשורת השפעה רבה על עיצוב תפיסת עולמם של הילדים. אם כך, כיצד נתקשר באופן יעיל עם ילדנו כך שהמטרות שלנו יבואו לידי ביטוי באופן מיטבי. מאמרה של ענבל עובדיה, מדריכת הורים בשיטת אדלר. 
    עוד
  • איך ילדים לומדים? גם בחופש הגדול
    לעיתים נראה כי ילדנו מעבירים את החופש הגודל בחוסר מעש ובבטלה, אך למעשה הם לומדים בכל רגע נתון. בכתבה הבא, אורית וייג, עובדת סוציאלית, מדריכת הורים ובעלת הורות בנחת מסבירה כיצד למידה זו מתרחשת.
    עוד